סיפור אהבה בסיפור אימה פרק -1-

הי, בנות. אני חוזרת עם סיפור חדש…אני מקווה שתאהבו..
אני יודעת שהמיקום הוא הגוורטוס וכעיקרון זה פאנפיק (למי שלא יודעת מה זה שתיכנס לוויקפדיה ותבדוק) אבל אין שום קשר להארי פוטר או בכלל.. זה רק סיפור עם קסמים.. ו.. טוב, אתן תבינו בהמשך.. מקווה שתהנו!!

הקדמה:

נכון כששואלים אתכם מה זה סיפור אימה ישר עולה לכם לראש תיאורים של אנשים מתים בצורות מחרידות, צרחות, המון דם וראשים ערופים?
אף אחד לא מעז לחשוב שבסיפור כזה מחריד אפשר להתאהב. בסיפור אימה עם קללות וסודות מחרידים, גם קייטלין לא חשבה כך…

פרק -1-

היא התחילה לרוץ בכל הכוח. מאחוריה היא שמעה את הרודף שלה פוסע בצעדים מהירים. היא הרגישה את הבל פיו על עורפה, את ידו הנוגעת בכתפה… היא-
קייט העבירה עוד דף בספר הפנטסיה החדש שמצאה בספריית בית הספר. קייט הייתה מסוג הילדות שחיה בעולם שהכול ורוד, ואיך לא? המלחמה הגדולה נגמרה מזמן ונהפכה לעוד אגדה ישנה.
היא אהבה סיפורי רומנטיקה. היא אהבה איך בסוף הספר הבחור מתוודה על אהבתו בפני הבחורה, ואז הם נצמדים בנשיקה רומנטית במיוחד.
קיט עצרה מלקרוא והרהרה באליוט, החבר הקבוע שלה מזה שנתיים. היא אהבה אותו מאד, אבל היא אף פעם לא הרגישה ש.. "מה?" מלמלה לעצמה. "אני אוהבת אותו והוא אוהב אותי, וזה מה שיש," אמרה לעצמה בתקיפות. אבל למרות זאת קייט תמיד הרגישה שמשהו חסר לה, וזה לא היה כי אליוט היה נער לא רגיש ולא מתחשב. להפך. הוא היה הנער- המושלם.
היא נזכרה איך היא נתקלה בו בדרך לכיתה של פרופסור בינס, שיעור תולדות הקסם. היא נזכרה שהספרים שלה נפלו על הרצפה בקול חבטה, ואיך אליוט היה ג'נטלמן מושלם ועזר לה להרים את הספרים. ואז היא ראתה את החיוך המקסים שלו והיא… לא, קייט לא התאהבה בו. היא אהבה אותו. אליוט התחיל לחזר אחריה, וכעבור כמה חודשים הם נהפכו לזוג.
קייט התנערה ממחשבותיה וחזרה לספר, אבל היא לא הספיקה לקרוא אפילו עוד שורה כי באותו רגע היא שמעה קול טפיפות רגליים ורגע לאחר מכן היא שמעה קול כחכוח מעליה.
היא הרימה את מבטה מהספר וראתה את מארי לו, חברתה הטובה מביטה בה בזעם.
קייט חייכה חיוך מזויף ואמרה, "הי, מאר."
"קייטלין בונס, את יודעת כמה זמן אני מחפשת אותך?" היא הסתכלה על שעון היד החדש שלה. "קרוב לרבע שעה. ואיפה את היית? קוראת ספר בספרייה, ספר פנטזיוני ורומנטי."
קייט חייכה בצער ואמרה, "אני מצטערת, מאר. איבדתי את תחושת הזמן."
מארי נאנחה ואמרה, "נו, טוב, לא חשוב. בואי, יש ארוחת צהריים והבנות מחכות."
קייט חייכה חיוך רחב וקמה מהרצפה הקרה. היא צעדה לעבר הספרנית שנעצה בה מבט קר, רשמה את הספר והחזירה את הספר לידיה של קייט המחייכת.
הן יצאו מהספרייה וצעדו לעבר האולם הגדול, מפטפטות, כשלפתע קייט נתקלה במישהו וספר הספרייה נפל בחבטה על הרצפה.
"סליחה," מלמלה קייט והתכופפה כדי להרים את הספר.
'ראיתי את זוג הנעליים האלה בעבר,' חשבה קייט לעצמה והרימה את מבטה מהרצפה. "אתה!" קראה קייט בחוסר נימוס מובהק.
היא ראתה איך זוג העיניים הכחולות והקרות ננעצות בה. היא זזה ופינתה לו מקום והוא צעד, משאיר אותן לבד.
קייט הסתכלה על עוד כמה שניות על ריצ'ארד שהלך בצעד גאה לעבר מועדון גריפינדור ואז נשמה עמוק ואמרה, "מפחיד."
מארי לו פרצה בצחוק ואמרה, "אני לא כל כך בטוחה לגבי זה. הבנות חושבות שהוא חתיך. אפילו הבנות מסלית'רין הודו שהוא לוהט. והוא מגריפינדור."
קייט גלגלה עיניים ואמרה, "אני לא מבינה מה אתן מוצאות בו, אבל אותי הוא מפחיד. שלא להזכיר את רמת השחצנות והיהירות שלו. וחוץ מזה, מה הקטע של העור החיוור? הוא לא שמע אף פעם על הוואי או על ספריי משזף? הוא חייב שיזוף! ומה הקטע בבגדים המגוהצים והכפתור שסגור כמעט עד הסוף? איפה הוא חושב שאנחנו, במאה ה-18?"
מארי לו חייכה ואמרה, "מה שתגידי, ילדת הפנטזיות. בואי, אני גוועת ברעב."
קייט הנהנה והן צעדו לתוך האולם הגדול, אבל היא עדיין תהתה לגבי ריצ'ארד כשהתיישבה ליד השולחן עם חברותיה לחדר.