סיפורי פיות- פרק ראשון:

ברגע שעברתי את הדלת לעולם הזה, כיוונתי את שאר הארבעה לאחד לעולם היפה, הפורח, המדהים והמושלם ביופיו, שהיה שומם.
" תעשי לי טובה איריס, שתקי, את רוצה שאני אביא אתכם לאורקים?!" שאלתי את הפיה הוורודה, שבכתה ששומם שם, ושאולי יש שם מפלצות.
אילן גיחך על איריס, הוא משך בשיערה הג'ינג'י ( שאותו היא ניסתה לכרוך הצמות) והיא היסתובבה. הוא חיבק אותה וכך הם המשיכו ללכת.
החבורה שלנו.
אהא.
סיפור מאוד עצוב.
אילן- הבן השני בחבורה, חתיך לא נורמלי, פיית חקלאות.
איריס- פית הפרחים, סנובית ופחדנית.
רבקה- פיית האהבה והמים , חמודה מאוד, החברה הכי טובה שלי.
אנדי- מלך פיית הספרים והידע.
אני- אני, ספטמה, פיית המוסיקה.

נכון שאילן מתאים לאיריס, ושאנדי מתאים לרבקה שחורת השיער.
ומה איתי? מוסיקה זה הדבר הכי רומנטי שיש?!
ציחקקנו עם רבקה עלייהם. אף על פי שאני קינאתי בה. אני חיבבתי אותו.
אף על פי שהוא סנוב.
לא נורא.
מתמודדים עם זה.
כשניכנסנו לתוך העולם, מצאנו לעצמינו קרחת יער מתוקה.
" אהמ.. אהמ…. אילן?" השתעלתי לכיוונו, והוא התכרבל עם איריס ליד המדורה.
" מה את רוצה, מוצרט?" הוא הצמיד לי את הכינוי הזה בבוקר, כשבדרך למצוא להם עולם נחמד, ויפה, לא טהור מידי ( אלפים) לא מתקדם מידי ( בני התמותה המוערבים) ולא המפחיד מידי והזבל( עורקים)
זימרתי שיר שהמצאתי.
וזה מה שעשינו רק בחמש שעות
הפרחים הענקיים היו לנו קורת גג, כמעט. נשאר רק שאילן ( שידע לבנות.) יבנה לנו חמישה בתים.
" סליחה, שלושה." הוא תיקן אותי ברוב חוצפתו, אני העפתי את שיערי הבלונדיני, ב" המף" כזה. " תעצמו ת'עיינים!" פקד על כולנו.
עצמתי עיינים והסתובבתי.רק ראיתי שאיריס הסתובבה באמצע. הבאתי לעצמי כינור משום מקום.
והתחלתי לנגן.
אוי המוסיקה.
הדבר המושלם ביותר עליי האדמות.
צלילים ענוגים שאתה יוצר מכלי.
זה סיפוק.
זו אהבה
זה כול דבר.
ברגע שאילן סיים את המלאכה, הוא זעק:
" איריס, לא!"
אני לא אשמה שהיא הסתובבה.
אבל אילן היסתכל עליי במבט מאוד מאוד מאוד כועס.
" בייי….." אמרתי ועפתי מישם. שמעתי אותו צועק אחרי מילות גנאי.
שיסתום, המפגר.
עופפתי בין העולמות.
רציתי לדעת לאן להיכנס.
ההרפתקנות דווקא בי.
אני נוצרתי באותו היום, וכימעט מתתי.
ניכנסתי אל עולם העורקים.