סיפורי מלאכים: פרק 3

"איך אתה יודע מי אני?" אמרתי לו, גופי היה מוצמד לקיר וידו הימנית הייתה על צווארי בחוזקה בעוד שהחזקתי בפגיון קטן לצד צווארו והבחור החזיק אקדח לצד צווארי, שנינו לא היססנו, וידענו שבתנועה אחת, אחד מאתנו ייפצע או שנינו יחד, הראשון שייפצע הוא יפסיד, זאת פגיעה ישירה בגרון, הוא ימות אבל אני עדין יחיה וירפא את עצמי, היתרון נמצא אצלי

"אל תחשבי על זה, זה אקדח שחור" הבחור אמר ועיניו הפכו לצהובות וצרות, לעזאזל, הוא יודע שאקדח שחור זה הדבר היחיד שיכול לפגוע בי קשות ויכולות הריפוי שלי יהיו מאוד איטיות ויש סיכוי שהם לא יעבדו אלא אם כן הכדור ייצא, אף אחד לא יודע את זה, איך הוא השיג מידע כזה
"אז טעיתי, אתה שד לא מלאך" אמרתי לו בחיוך ועיני נצבעו באדום דם, היחידים שיכולים להשתמש באקדח שחור אלה שדים, הוא די חזק, הוא רזה וגופו נוקשה, שרירי הידיים שלו בולטים מאוד, זה אומר שהוא החל להתאמן לפני יותר מחצי שנה, רגליים רזות וחלשות ביחס לשאר הגוף שלו, זה אומר שנקודת התרופה שלו היא הרגליים
"זה לא משנה, אתה הולך למות" אמרתי ובמהירות בזק הזזתי את רגלי הצידה בכח והתקלתי אותו, הוא נפל ובידי הימנית תפסתי את היד שלו והאקדח נשמט כשאני מצמידה את ידי השמאלית לגרונו והוא התרסק על רצפת הכיתה, ישבתי מעליו והפגיון מוצמד לצווארו וידי הימנית לצד ראשו, התנשפתי בכבדות, המאמץ הזה גזל ממני הרבה כח והפצע מאתמול עדין לא החלים לגמרי
"את מהירה אבל לא מספיק מהירה" הוא אמר ובמהירות מאזן הכוחות שלנו השתנה במהירות, הוא תפס את ידי והיפך אותי, הוא ישב מעלי בכובד משקלו וידיו אוחזות את מרפקי ידי, הפגיון נשמט מידי השמאלית, הוא חייך ואני כעסתי מנסה להשתחרר מזרועותיו
"מצטער להפריע לכם" קול מבוגר נשמע, הרמנו את מבטנו והמורה הגיע יחד עם עדר תלמידים שהסתכל עלינו בהתעניינות, הבחור שחרר אותי מידיו ומיד עינינו השתנו לצבעם המזויף, כדי להשתלב בעולם הזה, עיניים אדומות וצהובות הם לא אנושיות ולכן קסם הסתרה קל עושה את העבודה
"האקדח שלך" לחשתי לבחור בכעס, האקדח שלו היה מונח מאחורי והסתרתי אותו, דרכתי בשתי רגלי על הפגיון ומחכה להזדמנות הראשונה שתהיה לי לקחת אותו במהירות, הבחור התכופף והרים את האקדח במהירות בזמן שהתלמידים הולכים למקומותיהם, הרמתי את הפגיון תוחבת אותו לשרוולי
"מה השם שלך ואיזה מטרה משותפת יש לנו ?" לחשתי אל הבחור, הוא התיישב לידי, הוא הסתכל על המורה כאילו התעניין בנושא ועיני בהו בו בחוסר רגישות
"השם שלי הוא ראיו, והמטרה שלנו היא לחסל את גנרל צבא המלאכים, לא כך" הוא אמר בחיוך, המבט שלו כנה והעיניים שלו צמאות לדם ונקמה, ידעתי שהוא מתכוון לזה באמת, הוא לא פועל עם הצבא
"אני לא נלחמת בקבוצות" אמרתי לו והמורה הסתכל עלינו בכעס
"את תצטרכי את עזרתי, צבא מתכנן משהו נגדך" הוא אמר, על פניו אותו מבט חסר חיים, כאילו לקחו ממנו את נשמתו, אני יודעת שהוא שד אבל עדין הוא אמור להיות מסוגל להביע הבעה כלשהי, הבחור הזה באמת מפחיד
"בגלל ששניכם פשוט לא רוצים להפסיק לדבר, אתם תגישו את העבודה יחד, כך תוכלו לדבר כמה שאתם רוצים על ההיסטוריה של צרפת" המורה אמר מצביע על שנינו, אגרופיי נקפץ בידי, מה הצבא מתכנן, הוא כבר שלח אלי שני יחידות ויחידת תגבורת, בכל יחידה היו חמישים איש ובתגבורת עשרה, אני הבסתי את כולם לבדי ללא שימוש בכח קסם, הם כבר צריכים להכיר בכוחי, מה כבר נשאר להם לעשות נגדי
"מהו מתכנן ?" שאלתי אותו, כששנינו מסתכלים אל הלוח
"אני לא יודע אבל זה יכול להשמיד אותך" הוא אמר ברצינות וקור רוח
"ולמה אתה עוזר לי ?" שאלתי אותו, הוא יכל להרוג אותי ולהפוך לגיבור הכי גדול, למה יחפש אותי ויעביר לי מידע
"כי אני לא יצליח להביס את הגנרל לבד וכך גם את, אנחנו נצטרך אחד את השני" הוא אמר ועינינו נפגשו, עדין לא מצאתי מה מוכר בו, זה ממש על קצה לשוני