סיפורו של קוסם פרק 3
אני נוסע ברכבת ומתחיל להיות לי כאבי ראש נוראיים מכל הטכנולוגיות מסביב, התיק שלחי מתחיל להיות כבד אז אני מוריד אותו על הרצפה, למה הוא פתאום כבד כל כך?
אני יורד מהרכבת ו ממתחיל ללכת לכיוון המלון הכי מפואר והכי טוב, לפני שאני נכנס למלון, אני נכנס לסמטה חשוכה בודק יותר מפעם אחת שאין טכנולוגיה ומתחיל לשכפל את המזומנים שיש לי.
עם מזוודה שחורה מלאה דולרים ירוקים נוצצים אני נכנס אל המלון ולוקח סוויטה עם בריכה, וג'קוזי.
מי אמר שלקוסמים אסור ליהנות?
כשאני מגיע לחדר אני סוקר אותו, יש בו טלוויזיה, שעטוף טלפון טאבלט, שלט, טוסטר, מקרר קטן, ומחשב נייד. אני מרגיש עקצוץ בעורף, כמו בכל פעם שאני ליד טכנולוגיה, אני נאנח. יורד לקבלה ומבקש שיוציאו לי את כל הטכנולוגיה מהחדר.
הקבלנית רק מסתכלת עליי כאילו נפלתי מהירח ושולחת מספר אנשים להוציא לי את הטכנולוגיה. לא לפני שאני מנפנף לה בכמה שטרות.
עכשיו, כשאני בסוויטה בלי טכנולוגיות אני יכול לנשום לרווחה, אני נשכב על המיטה ומשאיר את הבעיות למחר.
כשאני קם בבוקר לוקחי לי רגע לזכור איפה אני וכשאני קם אני שומע אנחות, וקללות מעוצבנות של אי/שב. אני שולף סכין,מ וצועד בדממה ברחבי החדר, רוח קרה של בוקר נושפת בעורפי ואני דרוך ומוכן לכל.
מישהו במטבח, אני מתקרב בשקט, יש שם דמות עם ברדס ושיער מקורזל, היא מקללת שוב ומנסה לפותח את קופסת השימורים, אני צועד בשקט, וברגע שהיא מניחה את קופסת השימורים בצד אני תופס בכתפה, מסובב אותה ומצמיד את הסכין לגרונה
"תום!" היא קוראת, ועיניה מביטות בי בבעתה.
"מה לעזאזל…" אני קורא ומוריד את הברדס מראשה.
זאת שון
"מה לעזאזל את עושה פה? את יודעת שיכלו לקיחת את הכוחות שלך? ובכלל, איפה התלמיד שלך?"
"תום, תפסיק לצעוק."
"אני לא צועק!" קראתי ונשמתי עמוק, נאנחתי ונשענתי על השיש השחור, שון רק מביטה בי מצפה מורא פי, אני יכול להחזיר אותה הביתה והיא יודעת את זה.
"התלמיד שלי למטה, הוא קונה לנו..אממ.. איך קוראים למשקה הזה?" שון משתתקת לרגע. "אני חושבת שזה קולה." היא לוחשת.
אני נאנח, מה אני אמור לעשות עכשיו?
"איך הגעת לפה?" אני שואל.
"אדם הפעיל את לחש ההקטנה, נכנסו לתיק שלך והגענו לפה."
"יכולתי להרוג אותך!"
"תום, רק למקרה ששכחת אני יכולה לראות את העתיד." ובאמרה חגיגית זו היא יצאה מהמטבח.
באותו רגע הרגשתי תסכול כל כך חזק עד שרציתי שכל העולם יתפוצץ!
תנשום עמוק. קרא קול במוחי. הכעס שלך לא יעזור עכשיו לאף אחד.
אני נושם עמוק ואומר:"אני שולח אתכם חזרה."
"לא!תום! בבקשה! תן לי עוד יום אחד! בבקשה תום! יום אחד! ואם אני לא יעלה לך על העצבים, אני יישאר!"
"זה לא מסע ומתן." אמרתי ושילבתי ידיים.
תגובות (2)
תמשיכי :)
זה סיפור ממש מעניין, והוא כתוב בצורה טובה. התיאורים טובים, אבל איך נראה תום? P:
ואני אוהבת את שון. היא ממש חמודה בעיניי! ואני אוהבת את האסרטיביות שלה.
מחכה להמשך :)