סיפורו של אוסקר- פרק 8: לא העניין שלי

אפילו לא הקשבתי להם, הלכתי לחדרי כשרוז רצה אחריי מנסה לעצור אותי אבל לא הקשבתי לה או הבטתי בה. עליתי ישר למעלנ וסגרתי את דלת החדר מאחוריי, רוז נכנסה לפני שהספקתי לנעול אותה ואני התחלתי לאסוף את הדברים שלי לתוך התיק.
"מה אתה עושה אוסקר? מה פירוש הדבר הזה?!" שאלה בכעס ואני לא עניתי לה, השמכתי להכניס דברים עד שתפסה את ידיי בחוזקה. "תענה לי אוליבר!!" צעקה ואני הבטתי בעיניה, אפילו לא מנסה לעצור את הדמעות בעיני. לא קראו לי בשם הזה מאז שאבי מת, נקראתי על שמו.
"אני לא יודע!!" צעקתי חזרה וגרוני יבש "אני לא יודע מה אני עושה רוז!! אני נתקלתי בערפדית אתמול, וזה גרם לי לחשוב. אני לא רוצה לסכן אתכם בגלל האג'נדות האישיות שלי, אני לא רוצה שאחד מכם יפגע כי אני פוחד מידי להתייצב לתפקיד שלי!" אמרתי בכעס ועצב והתיישבתי על המיטה נותן לדמעות לזלוג במורד פניי, רוז עמדה מולי המומה ופיה פתוח מעט.
"אתה לא רציני נכון? אנחנו בחרנו לבוא! אנחנו מוכנים לסכן את חיינו בשביל החבר שלנו שפוחד קצת, לאדם שאנחנו מכירים כל חיינו ומכבדים אותו יותר מכל אדם אחר. חלקנו באנו לכאן בניגוד לרצון ההורים או האפוטרופוסים שלנו, אין משהו שאנחנו מפחדים ממנו אוז. אנחנו ילדי ירח ואנחנו ביחד, אי אפשר לעצור אותנו ככה!" אמרה בכריזמטיות והתיישבה לידי, היא אולי קטנה אבל היא מבינה עניין.
"בחרנו לבוא אוז, אתה לא יכול למנוע את זה מאיתנו." אמרה סיירה שנכנסה לחדר כנראה בדיוק בזמן, אפילו לא שמתי אליה לב עד עכשיו.
"אני לא רוצה שיקרה לכם משהו, אתם החברים שלי. ואני כבר פגעתי ביותר מידי אנשים רק בזה שהחלטתי ללכת, אני מציעה שתחזרו. אבל אני לא מכריח אתכם לעשות כלום, אתם תעשו מה שנראה לכם לנכון." אמרתי וניגבתי את הדמעות מפניי, החיוך התפשט על פניה וגרם לי לאושר.
"זה האוסקר שאני מכירה, עכשיו תחזור לכולם. הם עצבניים ומבולבלים, כדאי שנצא בקרוב אם אנחנו רוצים להימנע מהפקקים של הבוקר." אמרה סיירה וחיבקה אותי קצרות, היא יצאה מהחדר ונשארתי עם רוז.
"חסר לך שאתה בורח לנו עכשיו אוז." אמרה ונתנה לי מבט מאיים שגרם לי לגחך, היא יצאה מהחדר ואני שטפתי את פניי.
'קח את עצמך בידיים אוסקר' אמרתי לעצמי והבטתי במראה, תפסתי את התיק שלי ושל פרקר וירדתי למטה.
"קחו את התיקים שלכם," אמרתי כשהגעתי ללובי וראיתי שכולם עדיין יושבים שם "אנחנו ממשיכים לכיוון ניו-יורק." אמרתי בחיוך וקריאות שמחה נשמעו מכל עבר.
"ידעתי שתעשה את הדבר הנכון, אני מכיר אותך ככה." אמר ג'ף וטפח על גבי, הוא עלה לחדרו שלו ושל נארה חייכה קצרות והתיישבה ליד פיל. השאר עלו לחדריהם ואני חיפשתי את דיינה ופרקר שלא נראו באופק, הנחתי את התיקים ליד פיל ונארה שדיברו בניהם בזמן שפיל כתב דברים בחוברת התשבצים והתשחצים שלו. יצאתי לכיוון החוף וראיתי אותם, פרקר עמד מול דיינה שבכתה ושיערה התנופף ברוח הקרירה. היא הביטה בו וחיבקה אותו, הוא לא נרתע וחיבק אותה בחוזקה. הוא הביט בה ארוכות ואז נישק אותה, הסטתי את מבטי. זה לא ענייני מה הם עושים, וחוץ מזה אין לי שום עניין בדיינה.
"איזה רומנטיקה אה?" שאלה הלנה בקול מתנשא מאחוריי, השיער הבלונדיני התבדר ברוח.
"זה לא עינייני, ובטח שלא עניינך." אמרתי והיא משכה בכתפיה.
"לא מזיז לי, כל אחד לעיסוקיו." אמרה וירדה ללובי בצעדים מהירים וג'סיקה מאחוריה, נשמתי כמה נשימות ארוכות וירדתי גם כן.
"אז נזוז?" שאלתי כשפרקר ודיינה חזרו, קולות הסכמה והינהונים אישרו את בקשתי. החזרתי את המפתחות לאישה עם החיוך המפחיד בקבלה ויצאתי לחנייה, הקסדה נחה על מושב האופנוע שקיבלתי מדיינה. ליטפתי את המושב והנפתי את רגלי מעליו, חבשתי את הקסדה והתנעתי את המנוע.
'אנחנו מוכנים לצאתי אוז, תוביל את הדרך.' אמר לי ג'ף, לפעמים אני שוכח שהוא יכול לעשות את זה מחוץ לצורתו הזאבית.
'מעולה, יוצאים לדרך.' עניתי לו והשתלבתי בתנועה המועטה בכביש, פיל נהג בוואן מאחוריי ורוז לידו מחוייכת.