סיפורו של אוסקר-פרק 4: באוקיינוס

נסענו על הכביש המהיר למשך כמה זמן, בדקתי מידי פעם שפיל עדיין אחריי וכשהשמש הגיעה לאמצע השמיים עצרתי באחת מתחנות הדלק בצד הכביש.
"אני הולך פנימה לבדוק אם יש מלוניות באזור, מישהו רוצה משהו?" שאלתי את האנשים בוואן וקיבלתי הרבה בקשות למשהו לאכול או לשתות.
"אני אבוא איתך, אתה לא תוכל לסחוב את הכל לבד." אמר פרקר וירד מהמכונית, הלכנו בשקט עד שנכנסנו לתחנה.
"תיקח מה שכולם רוצים אני בנתיים שואל את המוכר." אמרתי לו והוא הלך לכיוון המקררים הגדולים שהיו עמוסים בשתייה קלה וחטיפים.
"בסדר, אתה רוצה משהו?" שאל והנדתי בראשי לשלילה.
"שלום, יש לך אולי מפה של האזור? עדיף עם המלונות והמלוניות שיש בקרבת מקום." אמרתי למוכר העייף שעמד בקופה, הוא הנהן וחיפש משהו בתוך הדלפק.
"הנה, יש מלון ישן קרוב לכאן ומלונית חדשה יחסית קצת יותר רחוק. הייתי ממליץ לכם להתקרב יותר לאוקיינוס, יש שם הרבה יותר מלונות ומלוניות." אמר והושיט לי את המפה מצביע על הדרך למלון והמלונית.
"תודה רבה." אמרתי ולקחתי את המפה, בוחן אותה מקרוב יותר מתכנן מתי לרדמת מהכביש המהיר. פרקר הביא את האוכל והחטיפים שאנשים ביקשו והושיט למוכר כסף, הוא העביר את הדברים לשקיות וסחבנו אותן ביחד חזרה לוואן.
"מי אמר חטיף ולא קיבל?" שאל פרקר כשפתחנו את הדלת וכולם ישבו במקומותיהם מחכים לנו, הם חייכו ומחאו כפיים.
"בתיאבון אנשים, תאכלו עכשיו ונמשיך עוד קצת לסוע לכיוון האוקיינוס. שם אנחנו נעצור איפשהו לישון, מחר ממשיכים לכיוון ניו-יורק." אמרתי והושטתי את השקית עם השתייה לרוז שישבה הכי קרוב לאיפה שעמדתי.
"מעולה, אתה לא רוצה כלום אוז?" שאל ניק כשלקח את הצ'יפס והקולה שלו.
"לא, אני לא ממש רעב עכשיו." אמרתי בחיוך ועליתי לשבת לידם, כולם החלו לאכול עד שרוז פתאום השתיקה את כולם.
"שמישהו יגביר את הרדיו." אמרה ואני התמתחתי לכיוון הכפתורים, הגברתי את הווליום עד שכמעט כאבו לי האוזניים. "אני מתה על השיר הזה!!" אמרה בהתלהבות, הקשבתי רגע למילים וזיהיתי את השיר. זה היה שיר ישן יחסית, אבל עדיין אחד שהכרתי.
"Guts נכון?" שאלתי ורוז הינהנה כשהזמר החל לשיר, היא התחילה לשיר איתו ואני מנסה להיזכר במילים. אנשים אחרים התחילו להצטרף לקראת הפזמון, כולם צרחו את המילים ונהנו ביחד. השמש התחילה לשקוע עד שיצאנו חזרה לכביש, הדלקתי את האורות בקדמת האופנוע ונסעתי לפני פיל. התקרבנו יותר ויותר לאוקיינוס עוברים על פניי ערים קטנות, ראיתי את המלון שעליו דיבר המוכר והודתי לו שאמר לי שעדיף ללכת לאוקיינוס. המלון נראה נטוש וכמו מקום קינון לערפדים, המשכתי להביט קדימה והכביש היה חצי ריק. לא הרבה נוסעים בכביש הבין-עירוני בשעות כאלה מאוחרות, הרבה משאיות וקרוונים של תיירים. ירדתי לכביש קטן יותר שהתקרב לעיר קטנה על החוף, נכנסתי לחנייה של אחדג מהמלונות.
"Ocean Side" אמרתי בקריאה של השלט שהתנוסס מעל הקבלה, נכנסתי לבניין כשפיל עדיין החנה את הוואן.
"שלום, ברוכים הבאים. יש לך הזמנה של חדרים?" שאלה הפקידה מאחורי דלפק הקבלה, החיוך שלה היה מפחיד.
"לא, אני מקווה שיש לכם חדרים פנויים אבל." אמרתי בחיוך כובש והיא דיפדפה בסוג של מחברת מחפשת משהו.
"נראה לי שכן, כמה אתם?" שאלה כשהשאר החלו להיכנס לבניין.
"אנחנו," אמרתי וספרתי אותנו "אחת עשר. יש לכם מספיק חדרים?" שאלתי בדאגה והיא דיפדפה שוב במחברת שלה.
"כן, אבל רק חדרים זוגיים, יש לכם בעיה עם זה?" שאלה והביטה בנו, כולם הסתכלו אחד על השני ודיינה ענתה לה.
"לא, זה בסדר." אמרה והגישה לה את כרטיס האשראי שלה, אבא שלה שימושי במסע הקטן הזה שלה.
"מצויין, אתם כאן לכמה זמן?" שאלה הפקידה ותיקתקה משהו במחשב שלה.
"לילה אחד, ארוחת בוקר כלולה." אמרה דיינה בחיוך, הפקידה העבירה את כרטיס האשראי שלה בחריץ במקלדת שלה ודיינה חתמה על הקבלה.
"הנה המפתחות שלכם, תהנו מהשהיה שלכם." אמרה הפקידה בחיוך רחב, היא הגישה לנו שישה צרורות של מפתחות. על כל אחת מין מחזיק מפתחות אליפסי עם מספר החדר ולולאה שאליה מחובר המפתח עצמו.
"איך נתחלק?" שאל ניק, גירדתי בראשי ואז הלנה תפסה אחד מהמפתחות מידי.
"אני וג'סיקה נישן יחד, אין לנו בעיה." אמרה וסובבה את המפתח על אצבעה.
"גם אני וג'ף." אמרה נארה וחתפה עוד מפתח.
"אני אשן עם פיל, ממילא אני לא ממש צריכה לישון. ומקסימום אני אשן במכונית, יש לנו הרבה נסיעה ואני היחידה שלא נוהגת." אמרה רוז והושיטה את ידה קדימה, הבאתי לה את אחד המפתחות.
"אני אשן עם סיירה." אמרה דיינה והרימה את ידה, סיירה הנהנה ודיינה לקחה ממני מפתח.
"טוב אז ניק איתי או עם פרקר?" שאלתי והוא נד בראשו.
"אף אחד מכם, אני ישן לבד." אמר ולקח מידי מפתח, לקחתי את התיק שלי מפרקר שהחזיק אותו בידו.
"טוב, כולם תתארגנו וניפגש בקבלה בשעה… תשע וחצי, כדי לצאת לאכול." אמרתי וכולם הסכימו, אני ופרקר עלינו לחדר שלנו שפנה הישר לכיוון האוקיינוס. פתחתי את הדלת ונכנסנו לתוכו, המיטה הייתה מורכבת משתי מיטות יחידות.
"אני חייב להתקלח גבר, סורי." אמר פרקר וזרק את התיק שלו על אחת המיטות רץ למקלחת, הנחתי את התיק שלי על המיטה השנייה והרחקתי אותן אחת מהשנייה. כששמעתי את הזרם של המים במקלחת החלטתי לרדת למטה לראות את החוף שהיה צמוד למלון, פרקר מתקלח שנים.
"גם אתה לא סובל להיות בשקט?" שאלה אותי דיינה כשיצאה מהחדר שלה, חייכתי אליה וגיחחתי קצת.
"הוא מתקלח שנים ואין לי מה לעשות שם סתם, החלטתי לטייל על החוף. את מוזמנת להצטרף, אם את רוצה." אמרתי בחיוך והיא הינהנה, ירדנו במדרגות הלבנות לדרך העץ שהייתה מכוסה חול צהוב גרגירי.
"למה החלטת ללכת מהלהקה אוז?" שאלה דיינה באגבית כשטיילנו על החול, הורדנו את נעלינו ולקחנו אותן בידיים.
"אני פשוט הייתי צריך להתרחק מהחיים האלה, להיות קצת חופשי לעשות מה שאני רוצה." אמרת ומשכתי בכתפיי, היא הביטה בחול מלפנינו ואז לאוקיינוס מימינה.
"אתה מאד חשוב ללהקה שלנו, למה אתה לא שמח שנבחרת להיות הצ'יף הבא במקום דוקס?" שאלה והביטה בי, שיערה הארמני עף על פניה מהרוח ומסתיר מעט את עיניה הירוקות שנראו עמוקות בהשוואה לים הבהיר מאחוריה.
"אני לא יודע, אני פשוט לא חושב שאני בנוי כדי להנהיג אנשים. במיוחד לא שבט שלם של ילדי ירח, זה לא מי שאני חושב שאני צריך להיות." אמרתי והבטתי על רגליי שנחפרו בחול הרך, גל נשבר על רגלינו וקירר מעט את גופי.
"אני חושבת שאתה הייתה יכול להיות צ'יף מוצלח, יש לך את מה שצריך." אמרה וחייכה אליי, היא תמיד הייתה כל כך נחמדה אליי ולא הבנתי למה.
"תודה דיינה, אבל אני לא מאמין בזה." אמרתי והכנסתי את ידי הפנויה לכיס המכנס שלי, היא עצרה אותי עם ידה והסתובבתי אליה.
"אתה בטח צוחק, כולם תמיד מקשיבים לך. אתה הצלחת לשכנע עשרה אנשים לבוא איתך לניו-יורק, אביה של סיירה סרב לתת לה אבל היא באה בכל זאת!" אמרה בקול והביטה בי בעוצמה.
"אהם החברים הכי טובים שלי, לא הייתה יכול לבקש מסתם מישהו לבוא איתי אפילו מאה מטרים מחוץ לעיירה." אמרתי לה והיא הניחה את ידיה על מותניה בכעס.
"אתה לא מבין כמה כוח יש לך בידיים, אתה תמיד יכול לחזור לשם ולהנהיד את השבט כמו שאביך וסבך הנהיגו. יש לך את כל מה שצריך וגם מעבר חזה, אתה מושלם לתפקיד הזה." אמרה ונופפה בידיה בכעס, אני לא מבין למה היא כל כך רוצה שאני אבין שאני טוב לתפקיד.
"אני לא חושב, אין לי את האופי או התכונות שהיו לאבא שלי או לסבא שלי. אהי לא אוכל לעשות עבודה טובה כמוהם, במיוחד לא אחרי שסבא שלי הקים בכלל את המקום!" אמרתי בקול רם וקצת כעוס.
"אתה פשוט לא מבין, אתה מושלם!" אמרה ושמטה את ידיה לידה, היא התקרבה אליי ונישקה אותי. שפתייה היו רכות וחמימות, היא מיד התרחקה ממני והניחה את אצבעותיה על שפתיה. "אני מצטערת, אני לא יודעת מה נכנס בי." אמרה והתרחקה עוד ממני, אני נשארתי המום במקומי מביט עליה.
"אני.. אמ…." התחלתי לומר אבל אני לא ידעתי איך להגיב.
"אני, אני לא התכוונתי." היא גימגמה, לא היה לי מושג שהיא מחבבת אותי בכלל.
"זה בסדר, זאת הייתה טעות. בואי פשוט נעמיד פנים שזה לא קרה, זה הדבר הכי טוב לעשות." אמרתי והיא הנהנה.
"אני אלך עכשיו, אני כל כך מצטערת אוסקר." אמרה והחלה לצעוד חזרה למלון בצעדים מהירים, נשארתי נטוע במקומי המום. הגלים נשברו שוב על רגליי וצמרמורת עלתה במעלה גבי, הקור התפשט בתוכי ואני לא ידעתי מה לחשוב.