סיפורו של אוסקר-פרק 2: קצה היער

"אז לאן הולכים אוז?" שאל אותי פרקר, עיניו החומות נעוצות בדרך לביתם של ג'ף ונארה.
"ניו-יורק בהתחלה, אני רוצה להתרחק קצת מכאן אבל עדיין במרחק סביר." אמרתי וחיזקתי את האחיזה שלי בתיק הנסיעות, הוא הינהן ומשך בכתפיו.
"מה שתגיד, אני דווקא מוצא כבוד בלהיבחר להיות הצ'יף הבא. אתה יודע שפיל היה אמור להיות הצ'יף נכון?" שאל אותי ואני נאנחתי, אני לא רוצה להתחמק מחובותיי.
"אני יודע, אבל הנביא אמר שאני הבא." אמרתי ומשכתי בכתפיי, הוא השתעל קלות והמשכנו ללכת עוצרים ליד ביתם של ג'ף ונארה.
"אני בנתיים הולך לקרוא לג'סיקה והלנה, תהנה." אמר פרקר וטפח על כתפי, חייכתי קצרות ועליתי לכיוון הדלת כשפנה לביתן של הלנה וג'סיקה. דפקתי על הדלת וחיכיתי לתשובה, נארה פתחה את הדלת בפיג'מה עם מכנסיים ארוכים.
"הי, הגיע הזמן." אמרתי והבטתי לתוך עיניה האפורות כחולות שתמיד היפנטו אותי, היא חייכה קלות וצעקה לג'ף שהופיע מאחוריה גם כן בפיג'מה.
"יוצאים עכשיו?" שאל בקול עמוק ועייף, הנהנתי והוא שיפשף את מצחו.
"אני אתן לכם זמן להתארגן, תפגשו אותי בקצה היער עוד חצי שעה בערך בסדר?" שאלתי והוא הינהן סוגר את הדלת.
"הן יפגשו אותנו ביער אוז, רוצה שניתפצל?" שאל אותי פרקר כשראיתי אותו הולך מביתן של ג'סיקה והלנה.
"כן, אכפת לך ללכת לפיל, אני לא רוצה ממש דרמה עכשיו." אמרתי ומתחתי את צווארי התפוס, הוא חיך והנהן יורד בשביל לכיוון מרכז העיירה שלנו. פניתי לביתה של סיירה, היא גרה לא רחוק מכאן וקרוב לביתו של ניק.
"הי אוסקר, ציפיתי לך." אמרה סיירה בחיוך רחב, היא ישבה על מדרגות הכניסה לביתה.
"בוקר טוב סיירה, אני משאר שראית שאני בא לכן יותר מוקדם." אמרתי והיא ציחקקה.
"כן, אני שמחה שבחרת להביא אותי איתך." אמרה וקמה לחבק אותי, היא אחת החברות הטובות יותר שלי.
"גם אני שמח, עכשיו הולכים לביתו של ניק." אמרתי והיא הרימה את תיק הנסיעות שנח לידה, החולצמה הרחבה שלבשה הייתה בצבע כתום רך ובקושי ראו את מכנסיה הקצרצרים מתחתיהם.
"מעולה, אני אשמח לראות אותו. לא דיברתי איתו מאז שהוא עבר לגור עם דודו, חבל לי עליו קצת." אמרה בעצב אבל החזירה את חיוכה לפניה ועיניה הירוקות נצצו באור הבוקר.
"אז לא אכפת לך להישאר איתו ולהיפגש איתנו בקצה היער עוד חצי שעה בערך?" שאלתי והבטתי בשיערה השחור הארוך.
"בכלל לא, נתראה אז." אמרה וחיבקה אותי במהירות.
"נתראה." אמרתי והתחלתי ללכת לקצה העיר, שם גרה רוז. היא אולי צעירה קצת אבל היא חברה מאד טובה של אחותי מלני, למרות שהיא גדולה ממנה בשלוש שנים. דפקתי על דלת ביתה ולא הייתה תשובה, הסתובבתי מסביב לבית וראיתי אותה בתוך היער. היא הייתה בצורתה הזאבית, פרוותה הזהובה ספוגה במים והיא רצה לכיוון הבית. היא עצרה מולי והתנארה, הסתכלתי אליה בכעס והיא הפכה חזרה לצורתה האנושית.
"סליחה אוז." אמרה ושיערה הבלונדיני נראה חום מהמים, הנפתי את ידי בביטול.
"זה בסדר, הגיע הזמן לצאת." אמרתי והיא הנהנה, היא נכנסה לביתה דרך הכניסה האחורית ויצאה תוך כמה דקות עם בגדים יבשים ותיק.
"אז פרקר אמר לשאר לפגוש אותנו בקצה היער עוד בערך עשר דקות,צריך ללכת רק לביתה של דיינה. זה בדרך ממילא, את רוצה לחכות איתי או ללכת לפגוש את הבנות בדרך ליער?" שאלתי והיא צחקה בקול.
"הכל חוץ מללכת עם הבנות, אתה כבר יודע את זה." אמרה וניגבה דמעה מזוייפת, חייכתי אליה כשהתקדמנו לביתה של דיינה.
"אני כבר יורדת!" צעקה לנו דיינה מחלונה, אחיה בדיוק היה בביקור מגרמניה. היא יצאה עם תיק ענקי בידה ולא נראה שהיה לה קשה לסחוב אותו, הוא חיבקה את רוז במהירות וכך גם אותי.
"אז, עוד חמש דקות כולם יהיו בקצה היער. כשכולם יגיעו נתחיל במסע שלנו, דיינה אבא שלך הביא לך מספיק כסף?" שאלתי אותה והיא הינהנה ושלפה מפתחות מכיסה.
"הוא גם נתן לי וואן." אמרה בחיוך וציחקקה, אבא שלה מספיק עשיר כדי להביא לה מה שתרצה.
"מעולה, יוצאים לדרך." אמרתי והלכתנו לקצה היער.