סיפורו של אוסקר-פרק 19: חצאים

ציפצופים קבועים הדהדו בראשי שכאב ופעם בחוזקה, ריח חריף של חומר ניקוי שרף את נחירי ואני פקחתי באיטיות את עיני שנצרבו מהאור הלבן העז שחדר אליהן. הייתי בחדר לבן כמעט לגמרתי, המיטה ששכבתי עליה הייתה קשה ולא נוחה בכלל. הפנתי את ראשי לשמאל ומכונת אק"ג עמדה וציפצפה בקול, מין אטב היה מוצמד לאחת מהאצבעות שלי ומדבקות לחזי. קמתי לאט ושיפשפתי את עיני, שום אור לא הסתנן דרך התריסים מהחלון שהיה מעבר לאק"ג ושיארתי ששעת ערב מוקדמת.
"התעוררת." אמר קול מופתע מצידי, זו הייתה וונסה. נרתעתי קצת לאחור למראה המוזר, שני ניבים היו חשופים על שפתיה אבל עיניה השתנו מידי פעם לצבע דבשי בהיר שנראה זאבי.
"מה… מה את, ומה את עושה כאן?" שאלתי והיא קמה מליד המיטה שלי, זה היה בית חולים.
"אני לא הייתי לגמרי כנה איתך אוסקר, אני ממש מצטערת על זה. אבל לא ידעתי שהם יבואו בשבילך, לא ידעתי שאתה תישאר כאן." אמרה ואני הבטתי סביב, כמה אחיות היו מחוץ לחדר שלי והתעסקו בקלסרים גדולים.
"מה את?" שאלתי שוב והיא הביטה על רצפת החדר הלבנה.
"אני מוטציה, שילוב. אימי הייתה ילדת ירח ואבי ילד לילה, בניגוד לאמונות אנחנו קיימים. אנחנו מעטים ואנחנו לא חזקים, אבל אנחנו כאן. ידעתי שאתה ילד ירח ברגע שנכנסתה, כל חוש בגופי הרגיש את זה. אתה פשוט לא מכיר יצורים כמוני, החושים שלך לא חדים מספיק עדיין כדי לקלוט חצאי יצורים. אמרה ואני הבטתי בפניה.
"איפה חבירי?" שאלתי והבטתי שוב החוצה.
"הם חזרו למכון, בעיקרון שעות הביקור נגמרו." אמרה והתיישבה שוב ליד מיטתי.
"אז איך את כאן?" שאלתי ותפסתי בחוזקה את המתעים המולבנים של המיטה שלי, היא גיחחה והביטה לתוך עיניי שוב. הן השתנו שוב ונצבעו בגוון אדמדם, היא דיברה בקול רגוע וניביה נחשפו מעט.
"אתה רוצה לשתות, אתה צמא וגרונך יבש כמו המדבר. אתה תזכור שאני אמרתי לך את זה, למרות שאתה יודע שאתה אמור לשכוח את זה." היא הסירה את מבטה מעיני וגרוני היה יבש כמו שאמרה, לקחתי את קנקן המים שעמד על שידה ליד מיטתי ומילאתי לעצמי כוס מים.
"כוח מגניב, למרות שבדרך כלל הם לא תריכים לשמור על קשר עין." אמרתי ולגמתי במהירות מהכוס.
"היא חייכה ביהירות ונשענה לאחור במושבה, היא הביטה לאחור על שעון הקיר שהיה תלוי מעל לדלת.
"כמו שאמרתי, אנחנו לא חזקים כמו ילדים שלמים. אני צריכה ללכת, המשמרת שלי מתחילה בקרוב." אמרה וקמה ממקומה, היא נשקה למצחי והשאירה אותי שם, עם מליון שאלות בפי וגרון יבש כמו מדבר.

"אוסקר, יש לך מושג מה עשה את זה?" שאלה רוז, היא ישבה על קצה מיטתי בזמן שהאחות הביאה לי את התפסים לשיחרור כדי שאחתום עליהם.
"אני חושב שזה האדם שעקב אחרי אתמול כשחזרתי, הוא הצמיד משהו לגבי וחשבתי שזה אקדח אבל עכשיו כשאני חושב על זה יכול להיות שזה היה מזרק." אמרתי והאחות נכנסה לחדר עם קלסר ועט.
"זה אומר שאתה יכול לחזור?" שאלה רוז ואני הנהנתי, היא קפצה מהמיטה והלכה למסדרון בו היו השאר. האחות יצאה גם מהחדר ואני קמתי האיטיות מהמיטה, לבשתי את בגדיי ויצאתי למסדרון. דיינה ישנה באחד הכיסאות וראשה נשען על כתפו של פרקר, הלנה עמדה ונשענה על קיר המסדרון וג'סיקה בכיסא קרוב אליה וסיירה לידה.
"איפה השאר?" שאלתי והעברתי יד בשיערי, אני צריך להסתפר.
"בחוץ, הם מחכים במכונית." אמר פרקר והעיר בעדינות את דיינה.
"טוב, אני אנוח עוד בבית ואז אצא לדניאל בשביל לפגוש את מועצת העליונים הזאת כדי שנוכל לגמור עם הדברים הרשמיים ובאמת לעשות משהו." אמרתי והלכתי לכיוון היציאה, תופס בקצה שדה הראיה שלי רק לשנייה את האיש שעקב אחרי אתמול.