סיפורו של אוסקר-פרק 17: הסחת דעת

הגעתי בסופו של דבר הבייתה, הייתי מותש ופשוט זחלתי מתחת לשמיכה שלי מבלי בכלל להוריד את הבגדים. רק הנעליים שלי מצאו את מקומן ליד מיטתי, קמתי אחרי רבעש עה כי לא יכלתי לסבול את הטעם בפי. גירגרתי מים וציחצחתי את שיניי, יצאתי למסדרון שהיה עדיין חשוך. אם לא הייתי ילד ירח לא הייתי יכול למצוא את דרכי למטבח, התברכנו בראייה מצויינת בחושך.
"לא שמעתי נשכנסת הבייתה." אמר קול נשי מאחוריי ואני נרתעתי והסתובבתי מיד, דיינה נשענה בפיג'מה ישנה על פתח החדר שלה. אור צהבהב בקע מן הפתח ואני החלקתי את שיערי אחורה, היא עצרה ממני לענות והמשיכה "לא אכפת לי שתלך לאן שאתה רוצה אבל אני עדיין דואגת," חולצת הפיג'מה שלה דמתה יותר לחולצת בטן, עורה הבהיר כמעט שקוף. "פשוט… תגיד לי כשאתה הולך, או לפחות תשאיר לי פתק או משהו." אמרה ונכנסה שוב לחדרה נועלת את דלתה חרישית.
"אני מצטער." לחשתי וידעתי שהיא לא שומעת, אבל זה לא שינה לי. הלכתי בשקט למטבח והוצאתי בקבוק מים קטן מהמקרר, נשענתי נגד דלפק השיש הקר ולגמתי ארוכות ממנו. הבטתי מחוץ לחלון הגדול לכיוון העיר, השמש החלה לבצבץ בין הבניינים הצפופים.
"אין דבר יותר יפה מזה, הזריחה תמיד כל כך יפה לא משנה איפה אתה." שמעתי את פרקר מאחוריי, הסתובבתי אליו והוא עמד במרחק מה ממני ופשוט הביט מחוץ לחלון לעבר הזריחה.
"זאת השעה הכי פה ביום לדעתי, החושך הכי חשוך לפני האור הראשון." אמרתי והוא נשם עמוק.
"It's always darkest before the dawn." אמר והתיישב לייד השולחן שעיניו עדיין נעולות על העיר, הוא הביט בי ופצה את פיו לשאול משהו אל קטעתי אותו.
"אם אתה מתכוון לשאול איפה הייתי או איך אני מרגיש עדיף שלא, הייתי בחוץ ואני מרגיש חרא. אין צורך בשאלות עוקבות." אמרתי והוא בלע רוק ברעש, הוא שאף אוויר לראותיו ונאנח בשקט.
"אני מצטער, זה הכל." אמר וקם אליי, פלטתי אוויר בנחרת בוז.
"אתה לא יודע איך זה, אבל אני לא יכול לשפוט אותך." אמרתי והוא גיחך, הוא התקדם אליי ולקח את הבקבוק מידי. הוא לקח לגימה גדולה והניח את הבקבוק על הדלפק, הוא הביט עכשיו לתוך עיניי.
"אני רוצה לדבר על דיינה, אני לא ידעתי שהיה לה קטע אלייך. אני מצטער אם אני פגעתי בך כשנישקתי אותה על החוף." אמר ואני הרמתי גבה בהפתעה.
"אתה נישקת אותה? חשבתי שהיא יזמה את זה." אמרתי ונדרכתי במקומי.
"לא, אני יזמתי את זה. אני מצטער, היא פשוט… מסובבת לי את הראש." אמר בחיוך טיפשי והביט לרצפה, לא נראה לי שראיתי אותו ככה פעם בעבר.
"אני לא נוטר טינה, זה קצת הציק לי אני מודה. אבל אני לא בקטע שלה, אז בהצלחה." אמרתי וטפחתי על כתפו, הוא חייך לעברי ואז הלך למסדרון שוב. המטבח התחיל להתמלא אור ואני הלכתי לחדרי, החלפתי את בגדיי וכתבתי פתק לדיינה.
'אני יוצא לזמן בלתי מוגבל, אל תדאגי.' השחלתי את הפתק מתחת לדלת חדרה ויצאתי מהבית, ברגע שסגרתי את הדלת שמעתי רגליים על רצפת השיש של הסלון.

"לא חשבת שאראה אותך כל כך מהר אוסקר." אמרה וונסה בחיוך, היא ניקתה את כוס הבירה שהחזיקה בידה. חייכתי בגיחוך והתיישבתי שוב על בר, היא הוציא בקבוק מים ומזגה קצת לתוך כוס פלסטיק קטנה.
"חשבתי שאמרתי לך לקרוא לי אוז." אמרתי ולגמתי מהכוס.
"חשבתי שאתה לא בגיל שתייה." אמרה ואני חייכתי, היא ציחקקה והניחה את הכוס שניקתה על מדף מאחוריה והוציאה עוד אחת מתחת לבר.
"טו שה*, באתי כי אני צריך לדבר אם מישהו עם פרספקטיבה מבחוץ." אמרתי ולגמתי עוד מהמים.
"אז מה הבעיות של אוסקר שלנו, שתף אותי." היא נשענה עם מרפק אחד על הבר והמשיכה לנקות את הכוס, היא לבשה חולצה עם כיתוב 'love' על החזה באדום עז ומוקף בפיקסלים כתומים. מחשוף החולצה היה עמוק וכשנענה קדימה יכלתי לראות את קווי המתאר של חזייתה מתחת לחולצה הצמודה, חייכתי ונשמתי עמוק.
"החבר הכי טוב שלי מעוניין בחברה הכי טובה שלי, לפני כמה זמן היא נישקה אותי ואמרה לי שפעם הייתי מוצא חן בעיניה אבל עכשיו כבר לא. מחשבות? תובנות? יש לך משהו להציא?" שאלתי ונשענתי אחורה על משענת העץ הקשה של הכיסא שלי.
"אתה צריך הסחת דעת," היא אמרה והעבירה את ידה בשיערה החום, למרות שהיה עסוף בגומיה לאחור כמה קצוות שיער סוררות השתחררו ממנו ומיסגרו את פניה המסותתות ברכות. "תחזור בערב ונדבר עוד." אמרה ועיניה הירוקות ננעצו בשלי בעוצמה, חייכתי ולגמתי את שאר המים בכוסי.
"נתראה בערב אז, וונסה." אמרתי והלכתי לכיוון היציאה.
"נתראה בערב אוסקר." אמרה בחיוך ואני יצאתי מהבר לכיוון העיר, הסתובבתי זמן מה בחות ללא מטרה. פנים רבות היו טישטוש ביום שלי, אני חושבת שעברתי על פני הבניין של המכון אבל לא נכנסתי אליו. הפלאפון שלי צלצל ועניתי אחרי הרטט הראשון, אפילו לפני שהמוזיקה התחילה.
"הלו?" שאלתי במהירות וליבי פעם בחוזקה, נשימתי כמעט נעתקה עד ששמעתי את דיינה מדברת.
"אוז! הדאגת אותי." אמרה ואני פלטתי אנחה בכעס, כמעט ניתקתי את השיחה בפרצוף שלה אבל נשמתי עמוק והמשכתי את השיחה.
"דיינה השארתי לך פתק שאני יוצא, מה את עוד רוצה ממני?!" שאלתי בכעס והיא נשמה ברעש.
"אני פשוט-"
"פשוט מה?" קטעתי אותה וניסיתי שלא לצעוק ברחוב, השמש החלה לשקוע עכשיו. "יום אחד את אומרת לי שאת רצית אותי ואז מנשקת מישהו אחר. אחרי זה אומרת שאת דואגת לי ואז ואני משאיר לך פתק שאני הולך ואת עדיין לא יכולה שלא לדאוג, תגידי לי מה אני יכול לעשות כדי לרצות אותך! אני ממש רוצה לדעת דיינה!" אמרתי בטון כעוס והרגשתי שפגעתי בעצב, היא התייפחה קלות ואז דיברה.
"אני רוצה שתהיה מי שהכרתי." אמרה וניתקה את השיחה, דממת אלחוט נשמעה דרך הרמקול. התנשמתי בכבדות וצעדתי בעצבנות במורד הרחוב, כשהגעתי שוב לבר הייתה השעה אחת עשרה בלילה. הבר היה מלא אנשים וראיתי את וונסה מגישה משקאות לאנשים במיומנות.
"אני צריך הסחת דעת." אמרתי והתיישבתי על אחד מכיסאות העץ הגבוהים מול וונסה, היא חייכה ומזגה לאחד האנשים לידי בירה.
"אני מסיימת עוד כמה דקות אם לא אכפת לך לחכות." אמרה וניגבה את ידיה על סינר קטן ושחור שהיה קשור מסביב למותניה. נדתי בראשי לשלילה והיא חייכה שוב, שורה של שיניים צחורות נחשפו והיא המשיכה לשרת אנשים בבר. אחרי כמה דקות היא יצאה ממאחורי הבר והחליף אותה גבר גבוהה ושחום שהתחיל במלאכה במהירות, היא תפסה את ידו וגררה אותו אל מחוץ לבר.
"לאן הולכים?" שאלתי והכנסתי את ידיי לכיסי הג'קט שלי, למרות שלא היה לי קר רק כדחי להעסיק אותן.
"בעיקרון לסיבוב, אבל נראה לי שאני יודעת איפה זה יסתיים." אמרה בחיוך שובב וגררה אותי אחריה.

שפתיה היו רכות וחמימות וידיה חיטטו בתיקה הקטן כשהצמדתי את שפתיי לצווארה והיא צמודה לדלת הדירה הקטנה שלה, היא פתחה את הדלת ומשכה אותי פנימה סוגרת אותה עם רגלה.
"אז כאן זה מסתיים?" שאלתי כשנפרדנו כדי לנשום, היא ציחקקה ונישקה אותי שוב.
"אני מניחה, אלא אם יש לך מקום אחר שאתה רוצה לראות." אמרה והתרחקה ממני מעט, ראיתי פתח דלת קון וממנו חלק של מיטה.
"הייתי שמח לראות את המקום ההוא." אמרתי ונישקתי אותה שוב, זה לא היה מאהבה. זאת הייתה הסחת דעת, הרמתי את מותני והיא שיקלה את רגליה מסביבי. סחבתי אותה לחדר והנמכתי את גבה למיטה, היא הורידה את חולצתי והעבירה את ידיה על שרירי החזה שלי.

"אחלה הסחת דעת." אמרתי מתנשם וליבי פועם החוזקה בחזי, היא צחקה והתיישבה במיטתה. היא לבשה את התחתונים שלה ואת חולצתה, היא קמה מהמיטה ואני התיישרתי במקומי.
"זה היה ממש מהנה אוזי, אתה לא ממש חדש בזה." אמרה בחיוך שובב ואני גיחכתי, משכתי את הבגדים שלי מהרצפה והתלבשתי.
"פעם ראשונה, אני קורא הרבה ספרים." אמרתי בחיוך והיא חיבקה אותי נצמדת לגבי.
"אני מרגישה רע שאני לקחתי לך את הבתולים ואני גדולה ממך, אתה בן 17 נכון?" שאל הואני צחקתי.
"כן, אני מניח שאת לפחות בת 21." היא הנהנה כשהסתובבתי אליה והיא עמדה על קצות אצבעות רגליה כדי לנשק את סנטרי, היא הייתה נמוכה במידה מפתיעה אבל זה לא הציק לי.
"הנה," אמרה ושירבטה משהו על דף נייר שנח על שולחן בחדרה "זה המספר שלי. תתקשר כשאתה צריך עוד הסחת דעת." אמרה בקריצה ולקחתי את המספר מידה, לבשתי את חולצתי ויצאתי מהדירה שלה. הלכתי בחושך לכיוון מרכז העיר, השעה הייתה רבע לשלוש לפנות בוקר.