סיפורו של אוסקר-פרק 12: אימונים

הם נשארו שם ואכלו, אני הלכתי לחדר האימונים שבקעו ממנו קולות של מתכת משתפשפת על מתכת ואנקות מאמץ.
"לא עושים כיף בלעדיי אני מקווה." אמרתי בחיוך כשראיתי את פיל וניק נלחמים אחד בשני עם חרבות ואת הלנה יורה חץ בבות אימונים רחוקה, ניק חסם את אחת המכות של פיל וזיעה על מצחו נוזלת מטה.
"מה פתאום, הכיף לא התחיל בכלל." אמר בחשיקת שיניים, פיל חייך ודחף אותו אחורה. הוא איבד את שיווי המשקל ונפל אחורנית, פיל איים עליו עם קצה החרב וניק הרים את ידיו בכניעה.
"אני רואה, זה נראה מאד מהנה ניק." אמרתי וכולם צחקו איתי, פיל הושיט יד לניק ועזר לו לקום. הבחנתי בתיבה מעץ בהיר בצד החדר, זה היה שונה משאר הדברים בחדר. כל הנשקים היו תלויים או נשענו על מדפים ממתכת, התקדמתי אליה בזהירות וראיתי שיש עליה מנעול משוכלל עם זיהוי טביעת אצבע.
"אף אחד לא הצליח לפתוח אותה, זה כנראה שלך." אמרה הלנה ועוד חץ שלה נתקע עמוק בראשה של הבובה, הנחתי את אצבעי על הסוקר ואור ירוק סרק אותה. התיבה נפתחה בקליק חרישי, הרמתי את המכסה בזהירות וראיתי את שני החרבות. החרבות התואמות של אימי ואבי, אחת עם אבן כחולה ואחרת עם אבן אדומה. לקחתי את החרב של אבי, החרב עם האבן האדומה, ושקלתי אותה בידי.
"זה של הוריי, אבל אבי הוריש לי אותה." אמרתי והחזקתי אות החזק בידי, הבטתי בחרב השנייה ואז סגרתי את התיבה. ניק אחז בחרב שלקח מאחד המדפים ולקח שני מגנים מעץ שנשענו על הקיר, הוא התקדם אליי.
"רוצה לנסות אותה?" שאל בחיוך מעודד והושיט לי את אחד המגנים, הנהנתי ולקחתי את המגן מלביש אותו על זרועי השמאלית ומחזק את אחיזתי בחרב.
"תיזהרו שניכם." אמרה סיירה שנשענה על הדלת בכניסה.
"אנחנו יודעים מה אנחנו עושים סיירה, תודה אבל." אמר ניק, אני ניצלתי את זה שהוא לא מרוכז והנפתי את חרבי לעברו. הוא מעד אחורה וכמעט נפל, סיירה צחקה וכך גם אני.
"רואים שאתה שולט בחומר ניק, אל תסיר את העיניים מהיריב לעולם." אמרה בגיחוך והוא התיישר לעברתי.
"ככה עושה הא, משחק מלוכלך?" אמר לי ואני חייכתי בזדוניות, משכתי בכתפפי והוא זינק לעברי. חסמתי את המכה שלו עם החרב שלי ודפקתי את המגן בבטנו גורם לו למעוד שוב.
"רק כשצריך." אמרתי וסובבתי את החרב בידי, הוא התייצב ורץ לעברי חרבו מופנת אליי. הלחימה בו הייתה מאתגרת אבל ברגע הגורלי הוא הניף את חרבו אליי ואני התכופפתי מתחת למכה ועם המגן סחבתי את רגלייו אליי, מפיל אותו ארצה ומפנה את להב חרבי אל גרונו.
"יש לך הרבה מה ללמוד ניק," אמרתי והושטתי את ידי לעזרתו "אני מוכן לעשות לך שיעורי עזר." אמרתי בחיוך כשתפס את ידי. הוא משך אותי למטה ועמד מעליי מפנה את חרבו לליבי, הוא חייך עכשיו וצחק.
"אני בסדר בכוחות עצמי אוזי, תודה אבל." אמר ועזר לי לקום, טפחתי על גבו והתחבקנו.
"טוב, עכשיו אני הולך להתקלח ולחפש את המכון. מישהו רוצה להצטרף אליי?" שאלתי והשענתי את המגן על הקיר הקרוב.
"אני אצטרף, אין לי הרבה מה לעשות כאן." אמרה רוז שעמדה ליד סיירה בפתח, אפילו לא ראיתי שהיא עמדה שם עד עכשיו.
"מעולה, אז אני אראה אותך עוד רבע שעה בערך?" אמרתי בנימת שאלה והיא הינהנה, ג'ף וג'סיקה לא ישבו בשולחן יותר. הוא היה ריק וכך גם שאר הבית חוץ מחדר האימונים וחדרי השינה כנראה, הלכתי ישר לחדרי והנחתי את החרב על שולחן הכתיבה. נכנסתי לשירותים שהיו מעוצבים גם כן במוטיב היער, האריחים היו אפורים בהירים והטפט עדיין ירוק. הייתה אמבטיה לבנה עם שפה ירוקה ושולי זהב, המקלחת הייתה בעלת אריחים ירוקים בהירים וקו יחיד של אפור לרוחב הקיר. המקלחת נסגרה עם זכוכית אטומה עם גוון ירקרק, הורדתי את בגדיי והנחתי אותן על מכסה האסלה הסגורה. המקלחת העירה אותי ונתנה לי כוחות חדשים, עטפתי את מותניי במגבת ירוקה בהירה שנחה על מתלה כסוף קרוב למקלחת. יצאתי מהשירותים והוצאתי בגדים מהתיק שלי, יש לי עוד כמה דקות לפני שאני אצא. סידרתי את בגדיי בארון והכנסתי את התיק לתוכו, פתחתי את אחת המגירות בתוך הארון ובו נחה חגורה מעור שחוק שהיה בה מקום לתלות חרב. לידה נחה מקופלת חליפת ציידים, היא הייתה של אבי כשהיה בגילי לפי המידה. מידותינו מאד דומות, הוצאתי את החליפה והבטתי בה. העור החום היה שחוק ומשומש, הוא הריח כמו אבי. הנחתי אותה על המיטה שלי וחגרתי את החגורה מעל הג'ינס שלי, תליתי את החרב עם האבן האדומה עליה ויצאתי מהחדר.