סיפורו של אוסקר-פרק 10: אתה יכול לתת

החדר היה גדול מהשאר כאן, לפי הצצות בחדרים פתוחים של אנשים. על הקירות היה טפט ירוק וציור של יער ירוק תלוי מעל המיטה הזוגית שהייתה צמודה לקיר הנגדי מהדלת, מסגרת העץ שלה הייתה כהה והמצעים ירוקים כמו הטפט. בכל צד של המיטה שידה קטנה מהעץ כמו מסגרת המיטה וליד הקיר הימיני עמד שולחן כתיבה גם כן מאותו עץ, משמאל הייתה דלת שהובילה כנראה לשירותים ולידה ארון גדול מעץ בהיר יותר..
"נחמד, רואים שאבא שלך העריך את חייו ביער." אמרה הלנה שנכנסה לחדר בשקט, אין לה טקט לפעמים.
"הוא מאד אהב את היער, ועשה הכל כדי להרגיש בתוכו." אמרתי והנחתי את התיק שלי ליד הארון, אני אפרוק אותו אחר כך.
"טוב, האחרים רצו שאני אשאל מה אתה רוצה לאכול. נארה ופיל מכינים ארוחת ערב, שלחו אותי לראיין את כולם לרעיונות." אמרה ונשענה על מסגרת הדלת ושילבה את ידיה על חזה, נשמתי עמוקות את הריח של החדר ועניתי לה.
"ספגטי, ספגטי קרבונרה." אמרתי וניזכרתי בארוחות המשפחתיות שלנו בבית, לחדר היה את הריח של אבא שלי. דשא ודאורדורנט של גברים, תמיד רציתי להריח כמוהו.
"תפקידי הסתיים, תהנה בחדר." אמרה הלנה בחוסר התעניינות מוחלט וסגרה את הדלת אחרי שיצאה, חלצתי את נעליי ונשכבתי על המיטה הרכה. עצמתי את עיניי וניסיתי להיזכר בכל מה שקרה כאן בפעם האחרונה שביקרתי, נשמתי עמוקות את הריח ונרעתי לחלוטין.

"עכשיו אתה צריך להחזיק את החרב חזק אחרת היא תיפול לך כשתנחית את המכה על האויב, ככה עם כל האצבעות והאגודל מעל כולן." אמר לי אבי וסידר את אחיזתי על החרב שלו, היא הייתה קלה יותר ממה שציפיתי והיא הייתה נוחה להחזקה. הנפתי את החרב שנראתה גדולה כל כך בידי מעל לראשי והנחתתי את המכה על בובת האימונים, היא נתקעה בפלסטיק הקשה ואני התרגשתי.
"הצלחי אבא!!" אמרתי בהתלהבות והוא מחא כפיים, הוא שלף בקלילות את החרב ממקומה והושיט לי אותה שוב.
"הוא עדיין צעיר, הוא לא ישתמש בחרב עד שיהיה מבוגר מאד. וגם זה נקווה שלא יצטרך, בואו תאכלו." אמרה אימי בקול צעיר ומוזיקלי כמו תמיד, היא נשענה על דלת חדר האימונים וסינר מלוכלך קשור מסבב למותניה. אבי הביט בה כאילו הייתה האדם הכי יפה בעולם ונישק את שפתיה, הבטתי מסביב לחדר וראיתי עוד חרב זהה לשל אבי רק שעל הקט שלה משובצת אבן כחולה. הוצאתי אותה מהמעמד שנחה עליה והכתי שוב את הבובה, אימי הביטה בי וצחקה. היא לקחה את החרב מידי ותלתה אותה בחגורת עור שהייתה מתחת לסינרה, היא ליטפה את לחיי.
"זאת שלי חמוד, אבל אני מבטיחה שאתה תקבל אותן כשלא נשתמש בהן יותר. ותוכל לתת את שלי לאחת והיחידה שלך, בדיוק כמו שאביך עשה." אמרה וחייכה אליי, חייכתי והיא הרימה אותי על ידיה. "עכשיו בואו לאכול, לפני שהכל יתקרר ולא יהיה טוב יותר." אמרה ונשקה לאבי, יצאנו מהחדר לכיוון המטבח ושם ישבו אנשים. חלקם מוכרים חלקם לא, אבל כולם כבדו את הוריי וקמו ממקומם.

דפיקה על דלת חדרי העירה אותי מחלומי בהקיץ ואני התנערתי מהמחשבות שלי, קמתי לישיבה ושיפשפתיאת עיניי.
"כן?" שאלתי וקמתי מהמיטה, סיירה פתחה את הדלת וריח הבישולים נכנס פנימה.
"האוכל מוכן, תבוא לפני שיתקרר." אמרה בחצי חיוך והלכה לכיוון השני במסדרון, הלכתי אחריה והגעתי למטבח שבו כולם ישבו.