סילברמיסט פרוסט: פרק שני

שקמתי לגמרי ממיטת הקרח, חשבתי מה לעשות. בתור בן אדם שלא רואים אותו, אין הרבה אופציות. עפתי מחוץ ליער, לעיר בה נמצא ביתי הישן. האוויר היה קריר בה, ולא היה שלג. "אמ.. איך בא לי קרב שלג" אמרתי ונופפתי במטה. להוריד שלג באזור גדול זה מעט קשה אבל לא יותר מדי קשה. עליתי לאחד הבניינים הגבוהים בעיר והתחלתי להכין פתיתי שלג, ופיזרתי אותם בעזרת הרוח. תוך בארך שתי דקות כל הרחוב היה מלא שלג. "וואו, יום שלג" אמר יונתן שבדיוק קם ויצא מיד מהבית שראה את השלג. הוא נכנס חזרה לבית, ובתוך שנייה יצא ממנו לבוש כולו בבגדי חורף. את שערו החום המתולתל כיסה כובע צמר שחור. ואל גופו הגן מעיל נגד גשם בצבע כחול שהיה גדול עליו בכמה מידות. הוא רץ עד סוף הרחוב ואז נעצר ליד אחד הבתים האחרונים. הוא הלך בשביל המוביל לדלת ושהגיע דפק בה. "היי יונתן. אותך לא ראינו הרבה זמן". אמרה האישה שפתחה את הדלת בקול מנומנם. היא לעומת יונתן, לא הייתה מוכנה ליום החורפי שארגנתי. היא לבשה חולצה קצרה בצבע ורוד, ומכנסי ג'ינס קצרים בצבע כחול. יונתן הסמיק. "כן, נכון. שיר בבית יערה?" שאל. יערה סובבה את ראשה לפתח הבית. "שיר, יונתן כאן!" קרה לחלל הבית. "אני באה!" ענה קול. אחרי דקה של המתנה ילדה בעלת שיער בלונדיני גלי אם עיניים בצבע חום אגוז צצה בפתח הדלת. "היי נתי. הרבה זמן לא התראינו". הסומק עלה אל פניו של יונתן שוב. "אני רואה שאת כבר מוכנה לשלג" אמר. שיר הנהנה. "רוצה אולי לשחק ביחד?" שאל. "בכיף" אמרה והם הלכו.

מוזר לראות את יונתן בלי ליאור. אבל למען האמת, הוא באמת לא מתאים לחבורה שלו. הוא ילד טוב, יחסית לליאור. "יש לי מזחלת שלג בבית, רוצה נביא אותה?" שאל בזמן שחזרו ברחוב בוא הלך כדי להגיע אליה. "בטח" ענתה. אחרי שהביאו את המזחלת הלכֹו למגרש הרעועה שליד הבניין הנטוש. שהגיעו, ראו שהם לא היחידים במגרש. "היי, יונתן. אני עדיין חייב לך" אמר ליאור וכדור שלג בידו. יונתן שלח מבט זועם לאברו והתכופף לקחת שלג להכנת תחמושת נגד ליאור. "עזוב אותנו!". "מה תעשה?. אתם רק שניים, ואנחנו חמישה" ענה ליאור בגאווה. יונתן היסס, נראה היה שהוא מתכוון לוותר. דווקא שהתחיל להיות מעניין. הכנתי כדור שלג וכיוונתי אל ליאור כדי לעזור ליונתן (וגם כי זה כיף). בדיוק שבאתי לזרוק אליו, מישהו הקדים אותי. "כן אבל אנחנו שניים חכמים יותר" אמרה שיר וחיוך ניצחון אל פניה. "את עוד תשלמי אל זה" אמר ליאור והתקרב אל שיר. הוא סימן לכל החבורה להיות לידו. החיוך שהיה אל פניה של שיר נעלם, אבל לא היה סימן לפחד. יונתן סימן לשיר להיות מאחוריו. ליאור גיחך בזלזול. יונתן התקרב אליו, "אתה לא תיגע בה". הוא חמק מהבעיטה הראשונית של ליאור, אבל האגרוף פגע לו ליד העין. "קדימה יונתן, תראה לו מזה" עודדתי מקצה המגרש, זה היה מאוד משעשעה. ליאור השכיב את יונתן אל הרציפה ונתן לא מכה בחזה. יונתן לא ויתר ונשך את זרועו של ליאור אך זה לא עזר. ליאור המשיך להכות את יונתן בפנים. "הפרצוף היפה שלי!" צעק. שיר תפסה את חולצתו של ליאור אחרי שיצא מההלם וזרקה אותו אל הרצפה. "כן, חבל אל הפנים שלו טיפש" אמרה ועזרה ליונתן לקום. ליאור כבר היה ממש עצבני. ליפול אל ידי יונתן זה משפיל, אבל שבת מפילה אותך? זה שיא ההשפלה לליאור. הוא קם וקרה לחבורה שלו לעזור לו. "נראה אותך, חכמה גדולה". יונתן ושיר רצו למחוץ המגרש והחבורה של ליאור בעקבותיהם. מתי שהם יצאו מהשער של המגרש וסגרו אותו בבהלה חסמתי אותו. כך ליאור אבד את עקבותיהם.

"כל כך מהר חזרתם?" שאלה אמא של יונתן. "אני ונתי היינו בקטטה" אמרה שיר בזמן שהיא מתנשפת מהריצה. אמא של יונתן בכנה אותה ואת יונתן. "עכשיו אני רואה. אלוהים אתה בסדר חומד?" אמרה בדאגה כשראתה את הפנס בעין של יונתן. "אני בסדר אמא" אמר. "כן אנחנו החזרנו להם בחזרה יהל" אמרה שיר וקרצה לעבר יונתן. "שמחה לשמוע. בואו, יש מרק חם אל הגז" ענתה. "מי התחיל בכלל את המכות?" שאלה יהל ביזמן שפינתה את הכלים מהארוכה. "ליאור" ענה יונתן, "הוא באה להרביץ לי". "לא נכון, הוא בא להרביץ לי בהתחלה" סתרה אותו שיר. "ממש לא". "כנראה לא הייתה שם, הוא באה להרביץ לי קודם". מעט כעס נשמע בקולה. "את לא היית שם, הוא באה אלי, למה שהוא ירביץ לך בכלל, לא עשית כלום חוץ מלעמוד בצעד" אמר בהתנסות. " אה באמת? אז מי הצילה אותך מתי שליאור השכיב אותך אל הרצפה ונתן מכות 'לפרצוף היפה שלך'?!". "הייתי מסתדר בכוחות עצמי!" התגוננן יונתן. "אתה פשוט.." "תפסיקו כבר!" התערבה יהל. "למה כל דבר נהיה אצלכם לוויכוח? באמת.." שיר ויונתן שתקו. "תודה אל המרק יהל. אני חושבת שכדי שאלך הביתה" אמרה לאחר כמה דקות מביכות. יהל חייכה. "אין בעד מה שיר, תמיד כיף שאת פה" אמרה. "כן.." מלמל יונתן. שיר החמיצה פרצוף אבל לבסוף חייכה. "נו, היה כיף מר פרצוף חמוץ, לא? ואני צודקת בקשר לליאור" אמרה בצחוק. יונתן חייך "כן, רק שאני צודק ולא את" אמר. "שלא תעזו להתחיל את זה שוב" הזירה יהל. שניהם צחקו.

התלבטתי אם לחזור לבית הקרח שלי או אולי להכיר קצת יותר את שיר. "אמ.. לא כל יום פוגשים מישהי חדשה" חשבתי. זה היה הפעם הראשונה שראיתי את שיר, ותמיד נחמד להכיר עוד מישהי ששונאת את ליאור. אפשר לעקוב אחריה רק קצת.. "לילה טוב קטנצ'יקית" אמר יובל, אביה של שיר. "אני כבר לא קטנה כל כך, אני בת 16" אמרה בגאווה. "אכן. קטנצ'יקית" ענה וצחק. שיר נתנה חיבוק אחרון לאביה לפני השינה ואז עלתה לקומה העליונה בביתה. שהגיע למסדרון למלה הייתה צריכה לעבור את כל המכשולים שנגרמו בגלל הצעצועים של אחיה הקטן. ורק בסוף המסדרון היה חדרה. בקצה החדר הרחוק מהכניסה היה מיטה, ובסוף המיטה בקיר ממול, היה שידה גדולה מלאת ספרי פנטזיה ולימודים. בצעד השידה היה ארון ליחיד. ששיר כבר עלתה למיטה ותכננה ללכת לישון, יערה נכנסה לחדרה. "לילה טוב מותק, סליחה שלא באתי מקודם, הייתי עסוקה". "זה בסדר אמא, לילה.." ענתה. "לילה מותק" אמרה וסגרה את הדלת. שיר הסתכלה אל התמונה שלה שהייתה קטנה, ושל הוריה שמחבקים אותה, שהייתה תלויה ליד החלון מולה, וחייכה. היא נשכבה אל גבה ואמרה "איך בלי שיקרה משהו מעניין בחיים שלי, משהו מיוחד…". חייכתי חיוך שובב. תמיד רציתי לראות מה יקרה אם אני ינסה לתקשר אם בן אדם דרך כתב אל חלון או משהו והיינה הזדמנות. התלבטתי, אני לא רוצה להפחיד אותה, יש לי גבולות, בארך. "גם אם זה היה קצת מפחיד, בשביל הרפתקה טובה אני יעשה הכל" אמרה, כאילו שמע את מחשבותיי. כנראה זה מה שהעולם רוצה, חשבתי. מה יותר הרפתקני מאשר להכיר ישות לא ברורה? החלטתי שאני ינסה את מזלי . הלכתי לחלון שליד המיטה. עשיתי עליו אדי קור וכתבתי באדים: 'היי'. שהיא הסתובבה וראתה את הכתובת אל החלון היא שפשפה את עינה כה לא מאמינה וקפצה מהמיטה בבהלה. דקות ספורות היא הסתכלה את הכתובת. "או שאני חולמת או שאני משוגעת" אמרה בגיחוך לאחר זמן. "טוב, מה אני יקרה אם אני יענה למי שזה לא היה אה?".
'היי?' כתבה.
'אל תדאגי, את לא משוגעת' עניתי.
'טוב לדעת באמת, אמ.. נראה לי שאני לא אמורה לדבר אם זרים'.
'זה באמת לא כדי, רק שאת לא מדברת איתי, את מתכתבת'.
'יש בזה משהו.. מה בכלל קורה פה? זה מתיחה?, זה אתה יונתן?'.
'זה לא מתיחה, וזה לא יונתן, זה..' חשבתי מה לענות. אני אמורה להגיד לה שהיא מדברת אם סוג של רוח רפאים? לא נראה לי. 'זה טריק'.
'טריק? איך?, אף אחד לא פה. טירק של מי?'.
'את תדעי בהמשך. כלומר אם את רוצה להמשיך'.
'אתה לא איזה מחבל או סוטה, נכון?'.
'לע, אני סתם חברה שלך, את מכירה אותי'. היתי חייבת לשקר, סוף סוף יצרתי קשר אם מישהו
'באמת? כרמל אולי? בת כמה את?'.
'לא, לא כרמל. אם אני אגיד לך בת כמה אני, את יכולה לדעת מי אני'.
'די הגיוני.. אבל למה את עושה את זה מי שלא תהיי'.
'גם תדעי בהמשך'.
'בסדר, תוכיחי שאת מכירה אותי'.
'ידיד שלך זה יונתן שמשחק תמיד אם החבר'ה של ליאור'.
'בסדר, זה אומר משהו'.
'רואה'.
'די מאוחר (וגם מתחיל להיגמר המקום בחלון), אז.. נמשיך את מה שזה לא היה מחר?'.
'בסדר, מחר בלילה בחלון שלך'.
'אבל בוא נפגש קודם כדי שאני אדע מי את מהחברות. בסדר? ואז תוכלי לומר לי איך עשית את הטריק המגניב והמלחיץ הזה!!'
'אפשר עדיין לא? וזה טריק סודי'.
'שיהיה, מי שלא תהיי'.
'יופי, לילה טוב'
'לילה..'
שיר הסתכלה אל ההתכתבות שלנו וחייכה בהתרגשות. "וואו. מגניב, או שהיא עקבה אחריי, מי שהיא לא תהיה ושמע את המשאלה שלי, או שזה צירוף מקרים נדיר. אני ישכנע אותה בהתכתבות הבאה להיפגש או לגלות לי מי היא ואז היא תראה לי איך היא עשתה את זה!" אמרה בהתרגשות וחזרה לישון.