סטלה – פרק 3

סטלה פקחה את עיניה והזדעזע לגלות שהיא שוכבת במיטת בית החולים, מכוסה בשמיכה.
האירועים שהביאו אותה לפה הוטחו בפניה, היא קיללה את עצמה שוב והתכוונה לרדת מהמיטה כשאחות במדי בית החולים הופיעה וחייכה אליה, "מרגישה חזקה מספיק בשביל לעמוד?" היא שאלה בחיוך וסטלה שאלה את עצמה אם פשוט לברוח או להעמיד פנים כחולה. היא הבינה שאין לה הרבה ברירות והנהנה כשהיא מחייכת חצי חיוך.
"אני רק רוצה להסתובב קצת" היא אמרה מחייכת אל האחות, היא ידעה על מה היא חשבה וניסתה להדחיק את המחשבות של האישה הזאת על בעלה שמחכה לה. היא ירדה מהמיטה וחייכה אל האחות כדי להראות לה שהיא בסדר. "איפה הבגדים שלי?" שאלה כשהבינה שהיא לבושה בבגדי בית החולים ובגדיה לא נמצאו בסביבה.
"הנער שהביא אותך לפה לקח אותם, הוא אמר שהוא יודע איפה את גרה ושהוא יביא לך בגדים חדשים… " היא הוסיפה אחרי שהתלבטה בינה לבין עצמה.
סטלה הביטה בה וכל מה שרצתה היה למצוא את הנער המעצבן הזה ולנשוך אותו.
רגע מה?!, סטלה בחנה את עצמה והבינה שהיא רעבה, גם התיק שלה לא הייה באיזור. היא נכנסה ללחץ כשלשונה עברה על ניביה שהתחדדו כשהיא נועצת מבט באישה שעמדה מולה.
היא עצמה את עיניה ושאלה, "איפה התיק שלי?" למרות שידעה את התשובה.
"הבחור לקח גם אותו, למעשה הוא אמור כבר…" באותו רגע נפתחה דלת החדר והוא צעד פנימה, מביט בסטלה בחיוך. "לחזור" השלימה האחות ומשכה בכתפייה כשהיא יוצאת החוצה.
ברגע שהאחות סגרה את הדלת סטלה התנפלה עליו חטפה את תיקה ואת בגדיה ממנו ונכנסה לשירותים הצמודים. כשיצאה כשהיא לבושה כמו שצריך במכנס שחור ובחולצה לבנה מדי שהוא כנראה בחר בתכנון רב היא כמעט התנפלה עליו.
"באיזו רשות אתה לוקח לי את החפצים?!" היא שאלה כועסת ונעצה את עיניה בעיניו. שנייה אחר כך היא הצטערה על כך. עיניו היו בצבע כחול עמוק כל כך שהיא הרגישה שהיא טובעת. היא ניערה את ראשה והביטה בו כשחייך אליה.
"חשבתי לעשות לך טובה" הוא אמר והתיישב על קצה המיטה "זה המעט שאני יכולה לעשות אחרי…" הוא גירד בראשו והביט בה בחשש "אחרי אתמול"
"טובה?!" היא התאפקה שלא להתנפל עליו, פחות משכעסה היא הייתה רעבה, וכל דקה עם הבחור הזה גרם לה להיות מתוחה יותר. היא חיטטה בתיקה ולא מצאה את הבקבוקונים. "ואיפה כל החפצים שלי?" הוסיפה
"את מתכוונת לנוזל שהיה במבחנות?" שאל "נתתי אותם לרופאים, למה?"
"לרופאי…" סטלה נחנקה והביטה סביבה בייאוש, היא חייבת לברוח מפה. עכשיו.
"למה?" הוא שאל ועיניו התכווצו, "את היית צריכה את זה בשביל משהו?"
"אולי" היא אמרה וניסתה להשתלט על מחשבותיה. זה נהיה קשה מרגע לרגע, שיניה התחדדו שוב, היא שמעה את דמו הפועם והשתדלה להתרחק ממנו.
"בחייך, אני לא נושך" הוא אמר כשהבחין שהיא מתרחקת ממנו
'אבל אני כן' היא אמרה לו במחשבותיה, נזהרת מלהביט בו. "אז הרופאים… לקחו הכל?"
"אני מניח" הוא משך בכתפיו.
"אוי לעזאזל" היא קיללה ורק אז הבחינה שהיא דיברה בקול רם וניסתה לכפר על דבריה, "אתה מבין ה… נוזל הזה, זה משהו שאני צריכה… לשתות, אחרי פרק זמן מסוים"
"אז למה שלא תבקשי פשוט מאחת האחיות?" הוא שאל
'בטח! ברור, אני אלך לאחת האחיות ואומר 'סליחה, יש לך מבחנת דם להביא לי?' ומה נראה לך שיגידו לי אז? אם לא יאשפזו אותי…'
"אלא אם כן זה משהו מיוחד" הוא אמר וקטע את מחשבותיה.
"תשמע, אני צריכה… שתי דקות לבד" היא התחמקה ממנו ופנתה אל הדלת
"אוקי" הוא אמר ופתח לה את הדלת, "רק שתדעי, אני באמת מצטער.. הייתי צריך לשים לב"
"זה בסדר" היא אמרה והביטה בצווארו, חושקת את שיניה. "אם תסלח לי…"
"בטח" הוא אמר ופינה את דרכה. היא יצאה החוצה, מותשת לחלוטין.
הדבר הראשון שעשתה היה לרוץ לאורך המסדרונות ולחפש אחרי החדר שבו מניחים את שקיות הדם. היא נתנה לחוש הריח להדריך אותה ורצה במהירות הערפדית שלה.
כשהגיעה אל החדר וגילתה שאין שם איש היא סגרה מאחוריה את הדלת וחיפשה את השקית הקטנה ביותר. שקית של 50 מ"ל נגלתה אליה והיא תפסה אותה ורוקנה אותה תוך פחות משנייה.
היא הסתובבה שוב בחדר, כל הדם שהיה לה נלקח ממנה על ידי הרופאים, אז אם היא תיקח מהם דם בחזרה זה לא יהיה לגנוב, נכון?
היא הביטה בשקיות, מחפשת עוד אחת קטנה, כשמצאה כזאת היא בדיוק דחפה אותה לתיקה כשהאור נפתח ומישהו אמר בזעזוע,
"מה נראה לך שאת עושה?!"