סטלה – פרק 14

פרק 14:
הכאב התחיל להיעלם במעומעם אבל עדיין היה שם, גם אחרי שהניח את ידו לצד גופו. הוא הביט בה בציפייה אבל היא רק השפילה את ראשה וחזרה לנשום לאיטה.
"מעניין" הוא אמר.
"אתה יודע מה הבנתי?" סטלה שאלה והרימה את מבטה אליו, "אתה מענה אותי פה ואפילו לא אמרת לי את השם שלך. כמה שזה מוזר!"
הוא חייך והרים את האצבע שלו שוב, סטלה צרחה שוב למשך חמש דקות אבל הוא שוב הניח את ידו. האור התחיל לצרוב את עורה של סטלה ושלושה סימנים מכוערים בצבע אדום-שחור כבר הופיעו על זרועותיה. ולמרות הכל סטלה הרימה אליו את ראשה וחייכה.
הוא הרים את גבתו בפליאה וחיכה.
"נו?" היא שאלה.
"כולם קוראים לי הבוס" הוא חייך והרים את האמה שלו לכיוונה, סטלה הרגישה איך הכוחות שלה עוזבים אותה, מאגר האנגריה שלה מתרוקן.
"הבוס" סטלה חזרה אחריו בשקט, "נשמע רשמי מדי. אני יכולה לקרוא לך בוסי? אולי בוס-בוס?"
הוא חייך בהנאה. "את לא מוותרת, נכון?" הוא שאל.
"לא, לא ממש" הוא השיבה ולקחה נשימה עמוקה.
"אז שנמשיך?" הוא שאל.
"תן את כל מה שיש לך" היא השיבה.

חצי שעה אחרי שמר "בוס" סיים לענות את סטלה היא עדיין ישבה על הכיסא ולא נראה שלמישהו אכפת מזה שנשארה לבדה. כנראה שהם יכלו להבין שהיא מרוקנת לחלוטין. שגם אם תצליח לשבור את השלשלאות לא תצליח לעמוד על רגליה.
היא נשמה נשימה עמוקה שוב כשהדלת נפתחה.
"חזרת לעוד סיבוב?" היא שאלה בלי להביט.
"האמת ששלחו אותי לשאול אותך אם את נכנעת"
סטלה הרימה את מבטה במהירות, מייקל חייך אליה והתיישב בכיסא שמולה.
"חתיכת…" סטלה התחילה אבל אז נעצרה וחשבה לרגע, הוא המשיך להביט ולחכות. "אתה יודע, קיללתי אותך כבר כל כך הרבה פעמים שזה כבר מיותר. גם ככה לא קורה לך כלום"
הוא חייך וכמעט צחק, היא ראתה שהוא התכוון לצחוק אבל עצר בעצמו.
"אז מה הקטע?" היא שאלה, "למה כולם שונאים אותך?"
"שונאים אותי?" הוא שאל
"הבחור שהביא אותי לפה אמר שאתה רכיכה, הבוס שלך חושב שאתה חלש.. מה הקטע?"
מייקל הביט בה לרגע ומשך בכתפיו. "אני לא בנוי להיות צייד ערפדים" הוא אמר לבסוף.
"למה הכוונה?" היא שאלה, "ואם כבר מדברים עליכם, איך אתם כל כך מהירים? או איך אתם קוראים מחשבות?"
הוא חשב רגע והתכוון לענות לה כשהדלת נפתחה. הוא הרים מהר את מבטו וסטלה הביטה גם היא. הבחור שהביא אותה לפה הביט במייקל בפה פעור, כאילו מופתע לראות אותו פה.
"למה אתה פה?" הוא שאל
"ג'יי, חכה רגע לפני שאתה – " מייקל התחיל אבל ג'יי נכנס לדבריו.
"חתיכת אידיוט!" הוא קרא והתקדם לעברו במהירות. הוא תפס את מייקל שלא היה מוכן וגרר אותו הצידה. "אתה יודע מה הוא יעשה כשיגלה שבאת הנה? ואם תקרא לי ככה עוד פעם אחת…"
"מה תעשה?" מייקל שאל ונראה מחויך. אבל בתוך רגע החיוך נמחק מפניו כשג'יי הכניס אגרוף לבטנו ומייקל נפל על הרצפה.
"זה יקרה" ג'יי ענה.
מייקל קם על רגליו בכעס. הוא התכוון להכות את ג'יי בחזרה אבל נעצר במרחק סנטימטר מפניו של ג'יי.
"אתה לא מעז" ג'יי אמר ודחף אותו לאחור, "אתה חלש"
מייקל לא ענה.
"תסתלק מכאן" ג'יי המשיך, "או שאני קורא לו"
מייקל פשוט פנה ויצא החוצה. אפילו בלי להביט לכיוונה של סטלה.
"מצטער שראית את זה" אמר ג'יי, "בדרך כלל רובנו חזקים. אנחנו לא נכנעים ליד בני מינך, ואנחנו ממש לא מראים נחמדות או סקרנות"
סטלה רק הביטה בו.
"את מדברת בכלל?" הוא שאל, "או שהבוס שאב כל חלקיק של כוח ממך?"
היא הייתה עונה לו אבל היא הרגישה סחרחורת פתאומית. היא עצמה את עיניה והתעלמה ממנו.
"נו באמת" הוא אמר והתכופף לעברה. הוא הרים את פניה בידו כך שתביט בו, "אני כזה נורא?"
"כולכם נוראיים" היא השיבה והפנתה את מבטה.
"אה באמת?" הוא שאל, "גם מייקל?"
סטלה לא הביטה בו. היא העדיפה לשתוק. היא אפילו לא יודעת מה היא חושבת על מייקל.
"תשמעי, סטלה" הוא אמר ויישר את פניה אליו, "אני הולך להחזיר אותך לתא שלך עכשיו. אם תעשי בעיות יכאב לך"
היא הביטה בו בהתרסה. "אתה תכאיב לי?" היא שאלה.
כתשובה לשאלתה הוא לחץ בכוח על סימן שהפך לשחור בעורה של סטלה והיא כמעט צרחה בכאב.
הוא הביט בה עוד רגע ושיחרר את השלשלאות שאחזו בה. היא נעמדה על רגליה בקושי וג'יי תפס את ידיה והוביל אותה חזרה אל התאים.
"אז זה השם שלך?" היא שאלה
"סליחה?" הוא השיב.
"ג'יי, זה השם שלך?" היא המשיכה.
"לא" הוא ענה.
"למה לא?" היא שאלה, "ואם לא למה מייקל קורא לך ככה?"
"מייקל קורא לי ככה כי הוא דפוק. הוא לא מבין שאלו כבר לא השמות שלנו" הוא ענה ופתח את דלת התא שלה, דחף אותה פנימה ונעל את הדלת מאחוריה.
"אז מה השם שלך עכשיו?" היא שאלה.
"לא חושב שזה אמור לעניין אותך" הוא ענה, "אצלנו שם הוא כוח. מייקל היה טיפש כשאמר לך את שמו, הוא הפקיד בידיך יותר משנדמה לך"
היא הביטה בו בעניין.
"למה אתה פה בכלל?" שאלה.
"כי זה התפקיד שלי" הוא ענה, "ואת לא צריכה לדעת יותר מזה"
ואז הוא פנה והסתלק.
"סטלה?" קול שאל אחרי שרעש עקבותיו של ג'יי נדום. "הם פגעו בך?"
"היי ג'ייק" היא השיבה והתקרבה אל הסורגים כדי להביט בפניו שהביטו בה בחזרה, "ואני בסדר"
"את פצועה" הוא השיב
"לא משהו מיוחד".
"אני אוציא אותנו מכאן" הוא אמר, "אני נשבע לך".
סטלה הפנתה את מבטה. "אל תישבע במשהו שאתה לא יכול להבטיח"
"אבל – "
"אני צריכה לנוח" היא אמרה והתרחקה מהסורגים והתיישבה ליד הקיר, מחבקת את ברכיה.
'אני נשבע שאוציא אותנו מפה' הוא אמר לה גם בפעם שעברה. אבל אז, במקום לעזור לה ולהוציא גם אותה מהבלגאן…
ג'ייק נטש אותה.