סטלה – פרק 1

הצלצול נשמע.
סטלה מיהרה לברוח לשיעור הבא שלה, היא הגביה את כובע הקפוצ'ון שלה כך שלא תביט באיש ופנתה אל השירותים, שם אכלה את ארוחת הבוקר שלה.
היא סגרה את דלת התא והוציאה מתיקה את הבקבוקון הקטן והסגור שבו הכניסה את דם העכברוש שהצליחה לתפוס אתמול. זה היה מגעיל.
מה שהיה יותר מגעיל מבחינתה היה לשמוע במשך כל השיעור את הדם הפועם בצווארו של הנער שישב לידה בזמן שיעור ההיסטוריה.
שלוש שנים חלפו והיא עדיין לא התרגלה לדברים האלו.
'אני לעולם לא אהיה מוכנה לזה' הודתה בינה לבין עצמה
צלצול שמעיד על תחילת השיעור נשמע וסטלה מיהרה למחות את הנוזל האדום והנורא מפיה ולצאת אל כיתתה. היא מיהרה כל כך עד שלא שמה לב שנתקלה בנער שיש לידה בשיעור הקודם והפילה את שניהם.
"מצטערת" היא מלמלה, קמה על רגליה
"זה בסדר" הוא אמר וקם גם הוא
"לא באמת, סליחה. אני בדרך כלל פחות…"
"כבר אמרתי לך, את לא צריכה להתנצל. זאת אשמתי בדיוקכמו שזאת אשמתך, לא ראינו לאן אנחנו הולכים"
היא הנהנה, ממהרת לסיים את השיחה הזאת וללכת לכיתה.
"טוב אז…" היא אמרה, מנסה לסיים את השיחה אבל הנער כאילו לא מקשיב לטון דיבורה, היא מתאפקת שלא לחדור לו למחשבות כדי לראות מה הוא רוצה ממנה.
"אז לאיזה שיעור את הולכת?" הוא שאל, מחייך
"ספרות" היא אמרה בלי חשק
"מעולה" הוא השיב ואז הוסיף כשראה שהיא מבולבלת, "גם אני הולך לשם"
היא נאנחה, זה לא הולך להיות שיעור קל.
ממש לא.

סטלה שמעה את דמו פועם בעורקו, שמעה את הלומות ליבו ורצתה להתפוצץ.
זה שיגע אותה.
היא הרגישה את ניביה מתחדדים ויוצאים, משחרים לטרף הקרוב כל כך. היא חשקה את שיניה והידקה את רצועת הכובע, מניחה את ראשה על השולחן.
היא עדיין שמעה.
היא לא ידעה למה דווקא הבחור הזה משגע אותה אבל זה פשוט קרה.
היא הרגישה מישהו נוגע בקפוצ'ון שלה והזדקפה מיד, רק כדי לראות את אותו בחור מתבונן בה בדריכות.
גם אחרי השיעור הזה הנער לא הירפה ממנה. הוא השתתף ברוב (אם כמעט לא כל) השיעורים שבהם השתתפה וסטלה לא יכלה שלא לחשוד בו, למרות שנראה מופתע בכל פעם לגלות שהם נפגשים שוב.
בארוחת הצהריים זה הגיע לשיא חדש.
הנער הזה, שלא ידעה אפילו את שמו, התיישב לידה בשולחן הקפטריה שבו התיישבה.
למרות שאינה זקוקה למזון האנושי כדי לשרוד סטלה המשיכה לאכול אוכל אנושי, זה הדבר היחיד שעוד חיבר אותה למה שהייתה קודם.
"את אוכלת לבד" הוא ציין את הברור מאליו, היא משכה בכתפיה.
"באתי הנה כדי ללמוד, לא כדי להכיר חברים" היא אמרה, יודעת שהוא מנסה להבין מה היא עושה פה.
הוא הרי הבין שהיא לא מקשיבה בשיעורים כך שמה שאמרה לו עכשיו אידיוטי, וגם להכיר חברים היא לא בדיוק רצתה.
'אני פה רק בגלל שאם לא הייתי פה רשויות הרווחה היו גוררות אותי לפה' אמרתי לעצמה והביטה בנער משחק עם התפוח שלו.
"באמת?" הוא שאל, לרגע סטלה התבלבלה ואז הבינה שהוא שואל על מה שאמרה, לא מה שחשבה. 'זה לא שהוא קורא את המחשבות שלך'. היא גערה בעצמה.
"כן, באמת" היא השיבה ופתחה את הבקבוקון השני שהיה מלא בדם, שתתה אותו במהירות ודחפה את הבקבוקון לתיק.
"מה שתית עכשיו?" הוא שאל אותה וכיווץ את עיניו
"משקה" היא אמרה, היא כבר ידעה מה לומר "משקה אנרגיה"
הוא משך בכתפיו, בדיוק כמו כל אחד אחר, ונגס בתפוח שלו
"אז… איך קוראים לך?" היא שאלה אחרי שתיקה ממושכת
"ג'ייק" הוא אמר מחייך
סטלה נתקפה צמרמורת, ג'ייק היה השם של האויב הכי גדול שלה, עוד לפני מחסלי הערפדים!
"זה שם… מעניין" היא אמרה לבסוף, מחליטה להתרחק מהנער הזה במהירות שתינתן לה.
"ומה השם שלך?, הוא שאל, בוהה לתוך עיניה, היא הסיטה את מבטה מעיניו הירוקות אך עדיין יכלה לראות אותן בבירור, הן נצרבו בתודעתה.
"סטלה" היא אמרה לבסוף ובירכה בליבה על הצלצול שהודיע על תחילת השיעורים הבאים ועל סיום ההפסקה.