סוף רע הכל רע פרק 1 הגירסא המחודשת

השעון המעורר צילצל בעוצמה מחרישת אוזניים. נהמתי בעצבים וכיביתי אותו. יום חדש מלא בכאבי ראש חדשים. התלבשתי בחולצת בית ספר לבנה עם הסמל- לב בצבע שחור וכתוב בתוכו 'בית ספר רחמים- תמיד פה אתכם", ג'ינס קרעים צמוד בצבע שחור כהה, ונעלי ספורט בצבע שחור. התקדמתי לארון התכשיטים שלי והוצאתי משם את השרשרת שהכי יקרה לליבי, בהיתי בה במשך כמה שניות. מישהו שיקר לי העניק לי אותה כשהייתי בת 10 שמרתי עליה כמו על החיים שלי כי ידעתי שזה מימנו…
התנערתי ממחשבותיי וענדתי בזהירות את התליון הכסוף העדין בצורת לב, שהיה מעוטר באבני אופל יפיפיים והיה כתוב באנגלית בכתב מסולסל "You are the queen of my heart" (ה.כ: "את המלכה של ליבי"). ליטפתי את התליון היפיפה ונישקתי אותו. שמתי את התיק על כתפיי ויצאתי לכיוון הסלון. ואז בין רגע עפו עליי קונפטי ובלונים מכל עבר. "מזל טוב!!" צעקו כולם במקהלה. "ראיתי את הורי, את אחי, אחותי, אוראל, וכל החברים שלי. "וואו. על מה?" שאלתי בשוק. "יש לך יום הולדת! אל תגידי לי ששחכת" אמרה אוראל חברתי הטובה במבט נוזף תוך כדי שהיא מנסה להסתיר את חיוכה בחוסר הצלחה. הרמתי את עיניי לעבר הטלפון בחנתי את התאריך. וואו איך הזמן טס לא שמתי לב. אמא שלי באה אליי עם עוגת שוקולד ושרה "איפה העוגה" כיביתי את הנרות במבוכה. אני בת 16 למען השם!! מי שר איפה העוגה ביום הולדת 16?? "שתזכי לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה" כולם זימרו אחרי שכיביתי את הנרות. אוראל באה אליי ומתנה מרובעת עטופה בנייר ציבעוני הייתה בידייה. "תפתחי את זה בערב" לחשה והנהנתי.
היום עבר במהירות, החלפתי את בגדיי לחולצת בטן אפורה, ושורט פיג'מה והבטתי בעצמי דרך המראה הזהובה. עיניים כחולות כמו של חתול סיאמי מלאות באושר וכאב, צבע שיער חום שטני מסולסל (כמו בתמונה-

https://www.google.co.il/url?sa=i&rct=j&q=&esrc=s&source=images&cd=&cad=rja&uact=8&ved=2ahUKEwiP6LSPssndAhVMxoUKHbZ0DSMQjRx6BAgBEAU&url=http%3A%2F%2Fafiplay.coi.co.il%2F%25D7%25A4%25D7%2590%25D7%2594-%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A2%25D7%25A8-%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%2590%25D7%2596%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2590%25D7%2599-%25D7%25A9%25D7%2598%25D7%25A0%25D7%2599-%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A2%25D7%25A8-%25D7%2590%25D7%2593%25D7%259D.htm&psig=AOvVaw1OXZJro7FMUVXPL79dw11k&ust=1537526341355881

שפתיים מלאות ועבות בצבע אדום כדם, עורי בהיר וצלקת ארוכה ומכוערת על המותן הימני שלי. ידי עברה על הצלקת ומיששה אותה מעדינות. נאנחתי בכאב. כלכך נמאס לי, אני אפילו עם בגד ים לא יכולה להסתובב בקיץ. דמעות בצבצו בעיניי אך לא יצאו, מתוך הרגל אחזתי בשרשרת ונישקתי אותה. מעניין מה היה קורה אם הוא היה רואה עכשיו את הצלקת הזאת.. אולי הוא היה בורח?. דמעה ארורה וסוררת ברחה מעיניי, ויחד איתה ברחה יבבה קטנה. אצבעותיי המשיכו לעבור ברעד על הצלקת. "תרגעי" מלמלתי לעצמי. הלכתי למיטתי ונזכרתי במתנה של אוראל. הלכתי לארון שלי ששם שמתי את כל המתנות. קרעתי בפראות את העטיפה בניסיון להוציא עליה את עצביי וראיתי ספר עם כל האגדות, יפניות, גרמניות, סיניות, אמריקאיות, הודיות- אין סוף אגדות. פתחתי את העמוד הראשון והיה כתוב שם בכתב מסולסל "טעות אחת קטנה משפיע על הכל: הסוף נתון בידייך" חייכתי חיוך קטן, לא צפיתי לזה ממנה. התקשרתי אליה. "הלו" ענתה בקול מוזיקלי. "סוף נתון בידייך אה?" ציטטתי אותה בקול ציני מנסה לעצור את צחוקי. היא ציחקקה. "נו איך המתנה?" שאלה בקול מתגרה. "תשמרי עליה טוב! זה פרויקט הגמר שלי!" אמרה, ידעתי שהיא מחייכת עכשיו. "לא ידעתי שאת רוצה להיות סופרת" זייפתי קול מופתע. "תהיי בטוחה שקובץ אגדות מועתקות לא יעזור לך לקבל עובר" אמרתי בקול ציני. היא פרצה בצחוק ואני ביחד איתה. "אוקיי עכשיו באמת, מה זה. אין סיכוי שפשוט נתת לי ספר אגדות מיותר שהיה לך בבית. חייב להיות לזה קאץ'" אמרתי. "את צודקת, כמו שאמרתי זה פרויקט הגמר שלי, אם הוא יצליח אני אקבל עליו מיליון וחצי דולר" אמרה והדגישה את הסכום. עיני נפערו בהפתעה. "מיליון וחצי דולר?! את בת 16! נותנים לך מיליון וחצי דולר על פרויקט גמר?!" שאלתי בהפתעה. "יאפ, חברת סטארטאפ ממנת את זה ואני צריכה אותך לזה, רוצה להרוויח חצי מיליון בקלילות?" שאלה בטון קליל. "וואו" נשפתי. "איך?" שאלתי. "אני רק צריכה שתכנסי לכל אגדה בספר ותשני את הסוף, בכל דרך שאת רוצה, אני אשמור עלייך מרחוק" אמרה. "ואיך הם ידעו שפשוט לא שכתבת את הסיפור בכוחות עצמייך?" שאלתי. "ולמה לעזאזל הם צריכים מכשיר כזה?" שאלתי בתדהמה. "זה סיבוך להסביר, לא משנה. נו את בעניין או לא?" שאלה בקוצר רוח. "אני בעניין" עניתי בקול רציני. "אוקיי כנסי לאגדה הראשונה ותקראי את השורה הראשונה" אמרה. "עכשיו??"
"כן עכשיו! יאללה האגדה מחכה" דחקה בי. " אוקיי אוקיי, תרגעי יא לחץ" אמרתי מהר. האגדה הראשונה הייתה שלגיה.. כמה צפוי. "לפני שנים רבות, בממלכה רחוקה, חיה נסיכה יפיפיה ושמה שלגיה…" הבזק אור הופיע סביבי ומצאתי את עצמי בתוך שימלת נסיכה מרהיבה בצבע לבן, שיערי נצבע בשחור מרהיב ועל ראשי הופיע כתר מלכותי.

(תמונה של השימלה

https://www.google.co.il/search?safe=active&biw=1280&bih=606&tbm=isch&sa=1&ei=npWjW46bKOnTgAbQ36zABQ&q=%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%AA+%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%94&oq=%D7%A9%D7%9E%D7%9C%D7%AA+%D7%A0%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%94&gs_l=img.3..0l2j0i8i30k1.4382.6189.0.7160.5.5.0.0.0.0.181.695.0j5.5.0….0…1c.1.64.img..0.5.694….0.kyyxQ32W6Mo#imgrc=TzC4WEHqaqXdJM:

חייכתי חיוך מסופק. "הוד מלכותך…" נשמע קול מאחורי.

והנה הסיפור מתחיל…..

~המשך יבוא