-סולאס- (הקדמה)

לילה אחד אבא העיר אותי, גם אחיי הגדולים דאגלס וקנדל היו ערים.
הוא הוביל אותנו במהירות מחוץ לבית, ומשם למכונית.
"אבא, מה קרה?" שאלתי בעייפות, אבל בדאגה.
אבא הביט בי במראה הקדמית, הוא היה מזיע ומודאג, הוא נראה מתלבט אם לענות לי, ולבסוף אמר: "בקרוב תדע, סולאס."
המשכתי לשבת ככה, הגענו לנמל, הוא היה עמוס כולו, למרות שהוא הנמל היחידי בכל האי אוניקס, עדיין מוזר שהוא עמוס כל כך בשעה כל כך מאוחרת, הבטתי בשעוני, השעה 02:36.
יצאנו מהאוטו ואבא כיבה את המנוע, והוציא תיק מתא המטען, לא הבנתי בשביל מה…
קנדל לקח מאבא את התיק, ודאגלס שאל "אבא, אנחנו יושנים בפונדק הלילה?"
אבא הביט בנו ונאנח "לא.. אנחנו לא נישן הלילה באוניקס.."
"יוצאים להפלגה אבא?" שאלתי בשמחה, יכול להיות שהוא ארגן לנו הפתעה.
אבא הביט בי ואמר "כן,אנחנו יוצאים להפלגה."
אבל הוא עדיין נראה מודאג…
"לכמה זמן אנחנו מפליגים?" קנדל ואני שאלנו.
אבא חיפש תשובה ואז אמר "אני באמת לא יודע, אני מקווה שלא להרבה זמן"
המשכנו להתקדם לכיוון סירה קטנה, ואז שאלתי "אבא, לאן מפליגים?"
"לפאלסי ". פלסי היתה ארץ, שהיתה חלק מאי ענק, לקח בערך יומיים של הפלגה להגיע לשם מאוניקס.
נכנסנו לסירה, ואבא אמר "תביטו טוב באוניקס, יכול להיות שלא תראו אותה הרבה זמן."
ידעתי למה הוא אמר את זה עכשיו, הוא ידע שעכשיו כבר אנחנו לא נוכל להתנגד ולברוח, כי הסירה כבר יצאה.
לאט לאט אוניקס נראתה קטנה ורחוקה יותר ויותר, עד שכבר לא נראתה.
כמה זמן אני לא אהיה בבית? ולמה עזבנו בכלל? מה אבא מסתיר?
רציתי לשאול אותו, אבל כבר הייתי עייף נורא, ונרדמתי.