סוד שלא אספר

יש לי סוד כמוס שלעולם לא אגלה
אל יער מופלא שבו אני מבקרת כול יום.
בתוך היער הזה נמצאים
נמפות, גריפונים, פגסוסים וכול האחרים
למשל היום בטיול שלי לשם.
כשנכנסתי ליער
הנימפות בירכו לשלום
והתחבאו מהר כשראו את הפאן מתקרב.
והפאן מחייך אליי ואומר
"מקווה אני לתפוס אחת היום"
ואני לו עונה אים ציחקוק מעוניין
"לדעתי כבר תפסת אחת"
ורק אז הוא סם לב שיש אל רגלו
איזה סוג של דג מעניין
"אוי תמיד מנסה אני לתפוס אחת במים ורק אז ביער
תודה שאמרת!
הנימפה לא היתה אפילו מסתקלת אליי אים היה לי אל הרגל דג"
"לא משנה זה בסדר אכשיו!מקווה שתצליח!הלכתי לחפש את קודו"
אני אולכת כול פעם באותם הדרכים מסביב לעצים מסביב לשיחים
"הי קודו!" צועקת אני לידיד שלי
שיושב שם וממציא לו משהוא חדש הוא קם ממקומו ודוהר לכיווני
(הוא סיאטיר שאוהב להמציא
ולי הוא חברה תמיד מציא)ובחיבוק דוב מברך אותי
ומשהו כמו שעות אנחנו משחקים ורבים ואז צוחקים ובסופו של דבר כשהערב יורד
"טוב כבר מעוחר אני אחזור מחר עוד יותר מוקדם!
מקווה שתסיים לבנות את ההמצאה שלך!"
"ההמצאה עד מחר תהיה מוכנה והיא תהיה מוקדשת לך יקירה"
"אתה מתוק מידי..טוב ביי נתראה מחר!"

ואני חוזרת הביתה אים חיוך אל פני
אמא אבא אחים ואחיות לא יודעים מה גורם
לי לצחוק כול פעם שאומרים "יער"
וכשאולכת לישון מחכה למחר
שאותו אבלה אים חברי וחברותי!