סודות תלויים באוויר פרק 2 – דמויות הצללים

הלחימה הייתה מהירה.
למרות שדעתי הייתה מוסחת מכדי להקדיש את מיטב תשומת ליבי לבחון את הנערה – שזיהיתי כבת לשבט המים הצפוני – הייתי מספיק חזקה ויהירה כדי להילחם ביריבים לנו בפזיזות, וגם לנצח. אמנם שאר הקבוצה לא אהבה במיוחד את המהלכים שלי, שהפתיעו אותם מפעם לפעם וכלל לא גילו שיתוף פעולה, אבל זה הם לא התלוננו כלל כאשר ניצחנו.
מכיוון שזיהיתי את הנערה כבת לשבט המים הצפוני, ממנו הגעתי, יכולתי להסיק במהרה שהיא זיהתה גם אותי וידעה על היותי כשפית מים. הדבר לא הפתיע אותי במיוחד, מאחר שהייתי חניכה של כשף המים המפורסם ביותר בשבט, פוראק ברהאם, והצטיינתי במיוחד; בזמנו הייתי גאה בדבר, אבל כרגע לא יכולתי שלא להתחרט על כך. נדמה היה שכל דבר בחיי היו טעות מצערת, וכרגע אני רק בת שש עשרה בלבד.
ובכל זאת, הייתי זועמת על כך שהתגליתי, ולא הייתה דרך טובה יותר לפרוק את עצביי מאשר מול הקבוצה היריבה. הזעם בער בי, ונתתי לו להתפרץ ממני בלהבות חזקות, שתקפו את בני הקבוצה היריבה בחוזקה. נראה היה שכולם היו המומים מפזיזותי, שהרי תמיד תכננתי את מהלכיי בקפידה, ויכולתי תמיד לתרץ את זה לאחר מכן כמהלך מחודש ובלתי צפוי. לא יהיה לאף אחד אכפת כל עוד ננצח.
וכשאכן ניצחנו, פרשתי במהירות לחדר ההלבשה והחלפתי במהירות את בגדיי מאחורי למחיצה, מתעלמת מהנער שישב במרחק מה ממני בשקט מוחלט. בעוד ששאר חברי הקבוצה זכו למחמאות, התגנבתי אני החוצה מבעד לדלת הקבוצה שלי ונכנסתי לדלת המובילה לחדר הבקרה. לא יכולתי שלא לתמוה מדוע אותו נער שישב בחדר הקבוצה לא הולך לעודד ולברך את חברו על נצחונו בקרב.
המקום שהחשבתי לחדר עד לא מזמן שינה את הגדרתו לאולם. אולם ענקי וגדול, בו פסעתי בזריזות לעבר האדם הראשון שמצאתי – מזכירה צעירה, מבוגרת ממני אך במעט, שישבה מול שולחן עמוס ניירות ומגילות. ניצבתי אל מול שולחנה בשקט, מחכה עד אשר תרים אליי את ראשה. כשעשתה זאת, קפצה מעט בבהלה, ולאחר מכן הגישה אליי שק כסף. ספרתי במהירות את המטבעות ולאחר מכן עזבתי את האולם באותה מהירות בה נכנסתי.
פסעתי אל הרחוב, שהיה ריק לכמעט חלוטין, ולא יכולתי שלא לשמוח בכך. עד עתה לא נאלצתי להשתתף באף אחד מהקרבות האחרונים, כך שרוב האנשים נשארו לצפות בקרבות נוספים או להמר על הקרבות העתידים לבוא. עונת הלחימה הנוכחית תסתיים בקרוב, ולכן ידעתי שלאחר הקרב הבא מובטח לי מעט שקט, וגם שק נוסף מלא מטבעות.
שק המטבעות הנוכחי שלי קרקש בכל צעד שפסעתי וערער את תחושת הביטחון המוטעית שלי לנוכח מיעוט האנשים ברחוב. יכולתי להרגיש מבטים צורבים את גבי ועיניים הבוחנות אותי. ידעתי שאני נראית חסרת הגנה – אבל רק נראית ככה – וגם הם ידעו. הם המשיכו לבחון אותי, שקטים ומסתתרים בין הצללים, וידעתי שלא יעבור זמן רב עד שאאלץ לפגוש אותם ולהילחם בהם.
הגברתי מעט את קצב צעדיי בהדרגה, אבל בצורה שקיוויתי שלא תגרום להם לחשוד ששמתי לב להם. אמנם הם ידעו שכך קרה, וגם אני, אבל כל אחד נאלץ להוכיח את כישורי המשחק שלו, שהרי למרות שזה היה משחק אכזרי ומרושע, זה היה עדיין רק משחק.
אחד מדמויות הצללים זינק עליי, ולפני שהספקתי לפצות את פי הדמות כבר חסמה אותו בידה האיתנה.
"תיזהרי כשאת הולכת ברחוב לבדך," לחשה הדמות לתוך אוזני, ומיד זיהיתי את קולו של הייב בתוכה. נשפתי אש לתוך ידו, כזו שתפצע אותו מעט אבל תיכבה מיד מחוסר החמצן, והוא מיד הסיר את ידו מפי בזעף.
"ואני חשבתי שאנחנו חברים," מלמל בכעס מעושה למרות השעשוע הברור בעיניו.
נחרתי בבוז. "אין לי חברים."
"ולרגע חשבתי שזכיתי בכבוד… טוב, לפחות אוכל לזכות בשק מטבעות."
לא ידעתי האם לקחת את מילותיו ברצינות או לאו, ולכן המשכתי ללכת.
"היי!" מחה בקול, ויכולתי לראות את דמויות הצללים חומקים מהדמות הרעשנית הרצה לעברי, שכן הספקתי להתרחק ממנו מרחק ניכר בזמן שחלף עד הבעת מחאתו. דמויות הצללים מאז ומתמיד העדיפו אנשים בודדים ושקטים, ולכן הייב היווה ניגוד מוחלט לאידיאל שלהם. לא יכולתי שלא לשמוח על כך, למרות הניגוד המוחלט שהיווה גם לי.
הייב השיג אותי והחל לשבח אותי על הקרב, ומיד החלנו לדון בשטף בנושא מהלכי קרב מועילים ולא מועילים למיניהם, ועד אשר הגענו לבית המגורים המשותף לי ולאריסל הספקנו לפרוץ בצחוק לאזכור מהלכים תמוהים ומוזרים שאירעו במהלך עונת הלחימה הנוכחית, שכן לפניה כלל לא שמעתי עליהם, רובם ממשתתפי הקבוצות החדשות והלא מאומנות, שלא עברו בשתיקה ברחבי הזירה.
בהגעה למפתן ביתי שיגר אליי הייב חיוך וסב על עקביו, פונה לעבר ביתו שנמצא בקרבת מקום.
כשנכנסתי מבעד לדלת אריסל שוחחה בנועם עם אחיה, והשיחה נקטעה כשהלכתי עם שק המטבעות הרועש לעבר חדרי, ובעודי סוגרת את הדלת מאחורי התחדשה השיחה.
עלבון מילא אותי על כך שאריסל לא מוצאת לנכון לשתף אותי בנושאים בהם שיתפה את אחיה, ועלבון גדול עוד יותר מילא אותי בידיעה שמעשיי זהים ואף גרועים הרבה יותר.