סודות של העבר-פרק 7 חלק א

"קליק ". אמא של סוזן חזרה מאוחר בלילה וראתה את גייק וסוזן יושנים. היא כיסתה את סוזן והלכה לישון.
כשקמה בבוקר, גילתה שגייק נפל מהמיטה וראשו היה מטרים ספורים מראשה של סוזן. רעש המצלמה העיר את גייק, והוא נבהל כשראה שהוא יושן ליד סוזן.
"מה- מה קרה, איפה אני? למה- " הוא לא הצליח לדבר, הוא כמעט ולא נשם.
"בחיי בחיי, איזה חמודים אתם! בכל אופן תעיר את סוזן. תיזהר , היא מאוד רגישה בשעות הבוקר" אמרה וירדה למטה למטבח.
גייק נעמד על בירכיו וקירב את פיו לאוזנה. "בוקר טוב, סוזן ". הוא האומנם לחש, אבל סוזן שמעה אותו היטב. היא נבהלה כל כך שקפצה קדימה ונפלה על גייק. היא ראתה שהוא מסמיק ומסיט את מבטו וזזה במהירות.
"אז זה הבוקר טוב שלך אליי? "שאל בשובבות.
"אתה הפתעת אותי,זה הכל. אז אל תיקח את זה אישי מידי".אמרה והרימה את ראשה בחשיבות.
"אבל בכל אופן, איך אתה מרגיש? יותר טוב." שאלה ומבטה התרכך.
"כ.. כן, יותר טוב. תודה". הוא עזר לה לקום, והם ירדו למטה. מולי הכינה את השולחן והגישה להם את ארוחת הבוקר.
הם עמדו להתחיל לאכול כשלפתע נשמעה קריאת "בוקר טוב" מעבר לדלת. סיימון אלן נכנס לבית והעניק חיבוק גדול לאישתו.
הוא בא לחבק את סוזן כשראה שגייק יושב לצידה "בוקר טוב סוזן, גם לך גייק" אמר והעביר מבט מלא משמעות לאשתו.
"אז איך היתה הנסיעה אבא? " שאלה סוזן ופתחה נושא.
"זו היתה נסיעת העסקים הטובה ביותר שלי" אמר וחיוך זחוח היה מרוח על פניו.
" אני שמחה שהנסיעה הצליחה לך, יקירי" אמרה מולי והגישה גם לו צלחת אוכל. סוזן וגייק סיימו לאכול ואמרו שלום להוריה של סוזן.
הם התחילו ללכת לעבר בית הספר כשגייק שאל "אז את הולכת לענות לי על השאלה? " הוא ידע שהיא יודעת על איזה שאלה הוא מדבר.
אני אמרתי לך, אני צריכה זמן לחשוב על זה. אני לא יכולה לענות על זה כל כך מהר".
"בסדר בסדר, קחי את הזמן שלך" אמר. הם הגיעו ופגשו את המורה.
"סוזן תודיעי בבקשה לכיתה שבשיעור הראשון יש במקום מדעים אומנות " אמר ופנה לדרכו.
"אומנות? טוב אור תשמח מאוד " אמרה סוזן והתקדמה לכיתה. היא לקחה טוש וכתבה בגדול על הלוח
השיעור הראשון שונה לאומנות
כשזזה הצידה התקבצו כל התלמידים ליד הלוח, וקראו מה שכתבה.
קריאות שמחה ועצב נשמעו מכל עבר, אבל היא אמרה " זה מה שנקבע. אומנות שונה לשעה ראשונה , ומדעים בשעה החמישית."
"בוקר טו- מה קרה? על מה כל המהומה? " שאלה אור והתיישבה במקומה. סוזן סיפרה לה מה אמר המורה
ןהיא קפצה מהתרגשות- היא תמיד אהבה אומנות על הבוקר.
"אז בשיעור הזה אנחנו מציירים דיוקן. זה אומר שכל אחד מצייר את בן הזוג שלו? " שאל גייק. הוא אהב אומנות, אבל לא היו לו הרבה שותפים בשיעור.
אומנות היה שיעור בחירה ולא חובה, חלק מהתלמידים העדיפו ללכת לשיעור מוזיקה במקום. בשיעור היו בסך הכל 15 תלמידים וכולם היו מוכשרים.
השיעור התחיל, והם התיישבו כל אחד במקומו. המורה חילקה להם פתקים עם שמות של בני הזוג שלהם.
"אור עם מי את ." שאלה סוזן ופתחה את הפתק שלה כרגיל, היא יצאה עם גייק. זה לא שהיא שנאה לעבוד איתו, אבל היא כן היתה רוצה לעבוד עם תלמידים אחרים.
,עם נועה. עם מי את? " שאלה אור והעמידה את כן הציור שלה במקומו.
"עם גייק. ראית אותו? " שאלה.
"כן הוא נמצא שם, ליד מגירות הציוד" אור הצביע עליו ופנתה אל שותפתה נועה. המורה הורתה שאפשר להתחיל בעבודה.
"אז.. אתה מתחיל הוא שאני? " שאלה סוזן את גייק.
"ה.. אני יתחיל. בניתיים בואי נדבר על משהו " אמר גייק. סוזן התיישבה בכיסא בתנוחה הנוחה לה, וגייק התחיל לצייר.
"על מה אתה רוצה לדבר? " שאלה. הוא נראה שלו כל כך, כאילו אין אך אחד בכיתה מלבדו ומלבד הציור.
"לא יודע. יש לנו שעתיים מימלא אז כל דבר בסדר, אני מניח".הוא הוציא את ראשו מאחורי הכן הסתכל עליה
והחזיר את ראשו אל מאחורי הכן.
היא הסתכלה לצדדים וראתה ששאר הזוגות מציצים בהם מידי פעם. היא החזירה את מבטה והתרכזה בבלוק של גייק. היא הרגישה את יד ימין שלה מתחילה לזהור ןמיהרה לכסות אותה בידה השנייה.
היא הסתכלה שוב על הבלוק והצליחה לראות את הציור. היא נבהלה ממה שהצליחה לעשות, שהיא כיסתה את עיניה הידיה.
כשגייק הסתכל עליה הוא לא הבין מה קרה."סוזן את בסדר? "שאל.
סוזן הורידה את ידיה מעיניה ואמרה "כן סליחה, אתה יכול להמשיך " גייק הסתכל עליה פעם אחת, עשה כמה תיקונים אחרונים, וסובב את הציור לכיון סוזן.
סוזן היתה המומה. היא ידעה שגייק אהב לצייר, אבל לא ידעה שהוא כישרוני כל כך. היא שמעה את קריאת ההתפעלות של המורה, את מחיאות הכפיים של שאר התלמידים. היא בעצמה מחאה כפיים.
סוזן ראתה שגייק מסמיק ואמרה בקול שרק הוא ישמע "אז זה הבוקר טוב שלך אליי? ". היא ראתה את המבט המסמיק שעל פניו משתנה למבט המום ואז הוא התחיל לצחוק. אחרי שנייה צחקה גם היא, וידעה ששאר התלמידים מסתכלים עליהם ולא מבינים למה הם צוחקים.
"יפה מאוד גייק, אתה מוכשר ממש כמו בת הזוג שלך. סוזן עכשו תורך, תתחלפו" .אמרה המורה ועברה לזוג הבא.
"סוזן אני מקווה שתציירי אותי מהמם כמו שאני ציירתי אותך ". הם התחלפו במקומות, גייק התיישב וסוזן התחילה לצייר.
"אז גייק מאיפה למדת לצייר כל כך יפה ובדייקנות? " שאלה סוזן והסתכלה עליו.
"היה לנו שיעור ציור בבית הספר היסודי, אז לא היה כל כך הרבה מה לעשות, הייתי צריך ללמוד ולהקשיב כדי לקבל ציון גבוה".אמר והשתדל שלא לצאת תנוחתו.
"ממש נהנית והקשבת בשיעורים האלה, אה גייק" שאלה.
"כן, אפשר לומר שהנושא עניין אותי. גם הייתי התלמיד הכי טוב בכיתה, את יודעת. המורים התפלאו מאוד שאומנות זה נושא שמעניין אותי" אמר. משום מה הוא הרגיש משוחרר לדבר עם סוזן על דברים שהוא אוהב.
כעבור 20 דקות סוזן סיימה לצייר וסובבה את הציור עליו. " אני לא למדתי ציור, אבל יצא לי שם של מקצוענית" אמרה. היא הצליחה לצייר אותו אחד לאחד, מתווי הפנים שלו עד לגוון הצבעים של עורו ושערו.
"את באמת מקצוענית, יותר טובה ממני זה בטוח " אמר. הוא עשה הצגה קטנה כאילו הוא משתחווה.
"אני מוריד בפנייך את הכובע" אמר והסיר את כובעו הדמיוני.
"תודה לך, רומיאו" אמרה סוזן והתחילה לצחוק.
"את באמת משהו " אמר גייק בינו לבין עצמו.
ובפעם השנייה הם התחילו וסיימו את השיעור בצחוק.