סודות של העבר-פרק 6 חלק ג

סוזן קפצה למשמע הנקישה. היא הסתכלה בשעון, השעה היתה 6:00 בדיוק. אולי זה גייק, חשבה.היא התקרבה בהיסוס לדלת ופתחה אותה לחריץ קטן. כשראתה את פניו המבולבלות של גייק נשמה לרווחה ופתחה את הדלת.
"מה קרה ? ציפית למישהו אחר."שאל גייק והכניס את עצמו פנימה הוא התיישב בסלון והניח את התיק שלו לידו. כעבור שנייה הגיעה סוזן והניחה על השולחן ליד מגש עם שתייה ועוגיות.
"לא, פשוט היה מין רעש מוזר כזה מחוץ לחלון. כמו מיני סופה, אז קצת נלחצתי".הם ישבו בשתיקה דוממת ושתו כשלפתע שאל גייק " למה לא היית לבד עם בנים אחרים ? למה רק איתי? ".
היא כל כך הופתעה מין השאלה, שכמעט נחנקה מהשתייה. "ה.. ל. מ… אי..למה .. למה אתה שואל את זה?" שאלה ובלעה את רוקה. היא לא חשבה שהוא ידע את זה.
"סתם פשוט נראה לי כמו פרט שחשוב לדעת. גם יש לנו זמן לדבר עכשו אז…."
הוא הרים את מבטו והסתכל עליה. פניה היו אדומים והוא הבין שהשאלה שלו הביכה אותה." אבל.. אבל את לא חייבת לענות עליה" אמר "על השאלה" .
"אין לי בעיה לענות עליה, אבל אני צריכה קצת זמן".
"אוקי בלי לחץ, בואי נשנה נושא. דברת עם אמא שלך? "גייק החליט שמוטב לעזוב לעכשו את הנושא.
"היום בבוקר. היא התקשרה עליי ושאלה אותי אם אני מסתדרת. אמרתי לה שכן ושאתה בא לישון אצלי היום"
היא לא הזכירה את העובדה שאמא שלה נלחצה קצת כשהבינה שהם היו לבד בבית.
השתיקה חזרה לשרור בניהם. סוזן הרגישה שהיא צריכה להגיד משהו, אבל לא הצליחה לדבר. היא ראתה שהתיק של גייק עדיין לידו, אז אמרה "אתה יכול לשים את התיק שלך בחדר שלי, אני יביא לך מזרון". היא התחילה ללכת וראתה שגייק עוקב אחריה . "מה קרה? " שאלה.
"אני לא רוצה לשוטט לבד בבית. אני רוצה להיות קרוב אלייך" הוא נראה עייף, כאילו אם יעשה עוד צעד אחד הוא התמוטט.
"אתה יכול לבוא איתי, אבל התיק לא כבד לך? " סוזן נעצרה במדרגות והרימה את מבטה אליו.
" אני רוצה להיות איתך, תני לי להיות איתך…." גייק התקדם לעברה והניח את ראשו על כתפה. היא הופתעה מחום מגעו והושיבה אותו בזהירות ברצפה. היא נגעה במצחו ומשכה את ידה במהירות. הוא היה חם. חם מאוד.
"גייק יכול להיות שיש לך חום ובכל זאת הגעתה לביתי?" היא נתנה לו יד אבל הוא שמט אותה.
"קדימה גייק,רק עוד קצת ונגיע לחדר שלי". היא ניסתה שוב והפעם ספק גררה אותו ספק סחבה אותו.
היא השכיבה אותו במיטה ובדקה לו חום. לא חמור במיוחד למזלה. היא שמה לו מגבת רטובה על מצחו. זה מצחיק, כי במקום שהוא ישמור עלייה היא שומרת עליו, אבל היא שמחה שהיא לא לבד לפחות.
"סוזן. אני מצטער שזה ככה." הוא ניסה לומר עוד כמה דברים אבל לא הצליח.
,זה בסדר, גם אתה שמרת עלי בפעם הקודמת" אמרה וניסתה לחייך " הכל יהיה בסדר. תישן קצת. אני פה"
היא כיסתה אותו בשמיכה, הניחה את המזרון ברצפה לידו ושנשכבה לישון.

גייק ראה אורות. הוא לא ידע למה, אבל הוא הרגיש שהוא נמשך עליהם.הוא עשה כמה צעדים, והרגיש שהוא נופל לבור.
כשנגמרה הרגשת הנפילה, הוא פקח את עיניו והסתכל מסביב. האור התחיל להיחלש והתמונה נגלתה לעיניו.
הוא ראה ילד קטן, בערך שיער בצבע דבש ועיניים חומות. הוא שיחק בחצר ביחד עם ילדה. כשהתקרב אליה
הוא קרא לה "אחותי".
נראה כאילו הילד הזה היה חשוב, כי גייק המשיך לראות איך הוא גדל.
זה כבר הגיע לתקופה שהוא היה בערך בן- 8.
מהצדדים נראתה ילדה קטנה. נראה כאילו היא עוקבת אחריו. משהו בה היה מוזר והיא הזכירה לו מישהי.
"הי אליסון, למה את מתחבאת שם? " הילדה הקטנה יצאה ממחבואה והתקדמה לעברו."את רוצה משהו? " שאל.
"רציתי לשאול אם תסכים לקבל את זה " אמרה והושיטה לו קופסא. בתוך הקופסא היה תליון של כוכב בצבע צהוב.
"כן תודה. זב יפה מאוד. את בטוחה שאני יכול לשמור את זה? " שאל והכניס את התליון לכיסו.
"כן זה מזכרת ממני" אמרה ורצה חזרה לכיתה.

סוזן וגייק ישנו, והבית היה ריק.
אי שם במרתף היתה תיבה נעולה. היא היתה נעולה במנעול ושרשראות ברזל. משהו בתוכה נע והשמיעה
רעשים. אפשר להבין אותה, היא היתה במרתף אלפי שנים, אבל הפעם הרגישה שהיא צריכה לברוח לפני שהיא תבוא לתפוס אותה שוב, אבל לא הצליחה.
זה בטח בגלל ששני כוחות חזקים נמצאים בבית, חשבה. אני ינוח לבנתים, אבל בירח המלא הבא אני בהחלט הולכת לצאת מכאן. התיבה פסקה מתנועותיה והשקט חזר לבית.

סוזן התעוררה בבהלה. היא היתה בטוחה שהרגישה משהו זז בבית, אבל פחדה לזוז. היא החליטה לחזור לישון, זה בטח הדמיון שלה.