סודות של העבר-פרק 6 חלק ב

"סוזן, בוקר טוב" אמרה אור כשנכנסה סוזן לכיתה.כולם היו לחוצים בגלל המבחן.
"בוקר טוב אור. את מוכנה להיום?" . סוזן העבירה את כל השבוע שלה בללמד את גיק חשבון.והיא שמה לב שהוא השתפר מאוד.
"לא.ממש לא! אני חושבת שהשנה אני שוב יקבל נמוך. כל הלילה ניסיתי ללמוד, ולא הבנתי כלום". אור הרגישה כאילו היא עומדת להירדם.
"אל תדאגי, אני בטוחה שתצליחי. את לא כזאת גרועה" סוזן חייכה לעברה, ואור מלמלה "אם תמשיכי ככה, אני עוד יתחיל להסמיק".
"בוקר טוב גייק,איך אתה מרגיש?" שאלה נועה.היא היתה אחראית כיתה ותפקידה היה לבדוק מה שלומם של תלמידים שלא באים לכיתה.
"יותר טוב. גם באו לבקר אותי במהלך השבוע אז אני מעודכן לגבי מה שהיה " מלמל גייק. הוא וסוזן סיכמו
שלא לספר שהם נפגשו לאורך השבוע.
אחרי היום שבו סוזן היתה אצלו, גייק היה חלש ולכן הפסיד שלושה ימים מבית הספר.הוא קיבל שיחה מסוזן,
היא שאלה אותו מה שלומו, ואם הוא עדיין רוצה להמשיך בלימוד. הוא אמר לה שהוא מרגיש בסדר, הוא בסך הכל קצת חלש, אבל הוא ישמח אם היא תבוא לבקר אותו.
"בוקר טוב גייק" אמרה סוזן. היא ניסתה להימנע מלהביט בעיניו, אבל כל תנועה שעשה משכה את תשומת ליבה. היתה לה הרגשה שהוא יודע זאת, ובגלל זה הוא זז הרבה.
"מה קורה סוזן? את חושבת שתעמדי בלחץ של המבחן?" שאל גייק בציניות.
"אתה חושב שתוכל להתמודד אם האכזבה של להפסיד לי? " שאלה סוזן. הם הביטו אחד בשני במשך כמה דקות, ואז פרצו בצחוק מתגלגל.
בעוד הם צוחקים נשמע הצלצול וקטע את זרם צחוקם.

השקט. הרעש החלוש של תנועת המחיקה. רעש החידוד. זה היה המבחן הראשון שלהם השנה. סוזן לא התרגשה, המבחן הזה היה קלי קלות בשבילה. היא גמרה מהר מאוד את המבחן והתרכזה בעיקר בבונוס.
היא הסתכלה מידי פעם לצדדים, רק כדי לראות איך מסתדרים האחרים.
נראה כאילו גייק מיקה ומור מסתדרים, ואור נלחצת ומסתכלת לכל הכיוונים. זה הסגיר כמובן, את העובדה שהיא לא שלטה בחומר. אבל היא לא הולכת לקבל אפס.
סוזן הגישה את המבחן ויצאה מהכיתה. היא ישבה בספסל והסתכלה על השמיים. לפעמים כשהתרכזה מספיק היתה בטוחה שהיא יכולה לראות צורות בעננים. הפעם היא ראתה כנפיים. הן היו רחבות ולבנות-ממש כמו העננים-. היא דמיינה לעצמה את הגוף שלהם הן מחוברות. היא דמיינה ברבור גדול שעף בשמיים.
היא הרגישה שהיא כמעט יכולה לגעת בהם, עד שהיא ראתה את גייק במרחק. נראה שהוא סיים את המבחן, אבל השאלה הגדולה היא תוצאת המבחן.
"איך היה? החומר שהיה שם היה בדיוק אותו דבר כמו שלימדתי אותך, רק בשאלות שונות".
"היה מלחיץ, אני חייב להודות. לא חשבתי שהמבחן יהיה קשה כל כך". אמר גייק והתיישב לידה " טוב שלימדת אותי לפני ". זה היה השעה האחרונה ותלמידים כבר התחילו ללכת הביתה.
סוזן וגייק עלו לכיתה ולקחו את התיקים שלהם . הם אמרו להתראות לבנות והלכו הביתה.
"אתה חושב שתקבל ציון עובר? " שאלה סוזן ונעצרה במורד הרחוב.
"אני לא יודע , עם הלימוד שלך וההבנה שלי, אני חושב שלפחות 85. זה עובר נכון ? "שאל.
"כן. גייק יש מצב שההורים שלך ירשו לך לישון אצלי היום ? " שאלה סוזן " אמא שלי חוזרת רק מחר וחברות שלי לא יכולות היום. קצת מפחיד אותי לישון לבד בבית".
גייק לא חשב שאי פעם היא תשאל אותו את זה. כאילו ברור שכן, חשב. אבל מצד שני רק הוא וסוזן לבד בבית… טוב הכל עוד הסתדר.
"אני ישאל את אמא שלי. אני בטוח שהיא תסכים" אמר. הם הגיעו לביתה של סוזן, והיא נכנסה לחצר הקדמית." אם כן, אני יבוא לפה בשעה 6:00 .בסדר ? ".
"אוקי להתראות" אמרה, הסתכלה עליו פעם אחרונה ונעלמה לתוך הבית.

גייק הגיע לביתו. הוא שאל את אמא שלו אם היא מרשה, והיא כמובן,הסכימה.
הוא ארז תיק עם דברים שיספיקו לו עד למחר. הוא יצא מהחדר ועלה לעליית הגג. הוא פתח את הספר המכושף.
"היא מגיעה. בקרוב היא תזכור את הכל" אמר הספר ושתק. גייק חיכה כמה דקות וכשראה שהספר לא הולך להסביר למה הוא מתכוון הוא שאל "מי מגיעה? ".
"היא מגיעה. בקרוב היא תזכור את הכל".
"אחח… אתה כל כך מעצבן לפעמים. בכל אופן באתי להגיד לך שאני הולך לבית של סוזן, ככה שאם יש לך משהו מעניין להגיד לי, אשמח אם תאמר עכשו". הוא קיווה שלספר יהיה משהו להגיד.
הוא יצא מהחדר וסגר את הדלת. הוא לא ידע שברגע שנסגרה אחריו הדלת חזר הספר לחיים והפעם אמר דבר שונה.
"הכישוף מגיע. בקרוב הוא יעיר אותה והיא תזכור את הכל. את הסודות שנשכחו, את האוצר שזוהר לאור הלילה. היא תשמע שוב את נשימתה האפלה של החיה ואת נהמתה המקפיאה.
רק הוא אשר יקום, יוכל להגן על הנסיכה".