סודות של העבר-פרק 5 חלק א

עבר יום מאז.
סוזן הבריאה לגמרי, אבל עדיין היתה מוטרדת ממה שקרה. היא עוד זכרה הכל בבירור:

"מה-מה קרה כאן עכשו" שאל גייק. הוא היה המום. הוא שמר על סוזן בזמן שמולי הלכה לקנות תרופות.
הוא הסתכל עליה ופתאום היא התחילה לזהור, וסימנים הופיעו באוויר.
כשסוזן פקחה את עיניה וראתה אותו, היא נראתה המומה, פגועה, פוחדת. הוא לא הצליח להגיד כלום, הוא רק הצליח לחבק אותה. כשהוא התנתק ממנה, היא הסתכלה על ידה הימנית, הכוכב הקטן היבהב ואז נעלם,
והיא נזכרה במשהו שקראה בספר במרתף. היא קרבה את ידה למצחו ולחשה בשקט: "אני מצטערת, לעת עתה שכח את מה שקרה". היא גייסה את כל הכוחותיה, ידה זהרה קלות, והוא נפל. כשקם שוב הוא רק אמר" סוזן ! את ערה, איך את מרגישה? אל תקומי אני יביא לך משהו לשתות" אמר ורץ למטבח להביא בקבוק וגם את המדחום. היא שתתה ובדקה חום. הוא ירד לגמרי "37.00 מעלות, נורמאלי לגמרי, מעניין, ממש פלא". אמר והתיישב לצידה .
מאז היא לא זוכרת הרבה ממה שקרה. לא איך נרדמה, הוא מתי אמא שלה הגיעה.
היא הלכה עם גייק לבית הספר, והיתה שקטה לאורך כל היום. גייק וחברותיה לא דחקו בה לדבר, כי ידעו מה עבר עליה, ושהיא תדבר כשתהיה מוכנה.
עכשו היא כבר חזרה לדבר, אבל לא כמו מקודם. היא הסבירה למורים שהיא לא הרגישה טוב ושהיא צריכה להיתאושש.
היא הסתכלה על גייק . הוא לא נראה שונה במיוחד. הוא נראה כאילו כלום לא השתנה, כאילו לא מחקה לו יום לפני משהו מהזיכרון. כשהסתכל עליה, היא חייכה בחביבות לעברו. היא ידעה שהוא חושב שהיא עדיין לא מרגישה טוב ושלא היתה צריכה לבוא היום.

גייק הרגיש שמשהו שונה. סוזן היתה שקטה לאורך כל היום, ואפילו לא העירה לו כשהציק למיקה.
כמובן שהפעם כשהציק למיקה, עשה זאת בגלל בקשתה של מיקה עצמה, כדי לגרום לסוזן לדבר.
הם ידעו שסוזן תדבר כשתרצה, אבל זה הטריד אותם והם ניסו לעזור.
השיעור היה שיעור חשבון והם ישבו בזוגות. גייק ישב עם סוזן, ושם לב שמשום מה נראה שבשיעור הזה לא היה לה בעיה לדבר. היא הסבירה לו כל דבר שלא הבין.
"סוזן, את יכולה לבוא לשנייה" קראה המורה לחשבון. סוזן ניגשה לדבר עם המורה .
גייק ראה אותה מהנהנת עם הראש ומדפדפת בחוברת כלשהי. נראה היה שהמורה מבקשת משהו ממנה.
כשחזרה היא אמרה "גייק, המורה אמרה שבעוד שבוע יש מבחן בחשבון והיא רוצה שאני יתחיל ללמד אותך מעכשו, כדי שתדע את כל החומר מעולה." . היא נשמעה כאילו היא ממש שמחה ללמד אותו.
"אוקי, אז מתי מתחילים? " שאל גייק. אולי תהיה לו הזדמנות להיזכר במה ששכח. והוא ידע ששכח משהו,אבל מה?
"הממ.. אני צריכה לבדוק. אולי מחר, בכל אופן תהיה מוכן אוקי " אמרה .הם יצאו להפסקה ופגשו את הבנות.
הם ישחקו בניחושים.
"הי סוזן מה קורה? " שאלה מור. הם ישבו במעגל בדשא הרך וצירפו את סוזן וגייק.
"בסדר גמור. תלמדו אותי גם לשחק" ביקשה.
"אוקי אז ככה, כל אחד חושב על משהו או מישהו והשאר צריכים לנחש על מה הוא חושב. מותר לענות רק בכן ולא." אמרה מור "עכשו התור של מיקה ואת את, אז תתכונני" אמרה מור. המשחק התחיל.
"יש בזה צבע ורד? "שאלה אור.
"כן " ענתה מיקה.
"יש לזה כיסים? "שאלה מור.
"לא " ענתה מיקה.
" זה חולצה? " שאלה סוזן.
"לא" ענתה. הם לא הולכים לנחש את זה .
"זה שמלה ? "שאלה אור.
" לא"
"יש לזה פרח, נפח, וצורה מעוגלת קצת? " שאל גייק.
" כן " ענתה מיקה.
"נו אני יודע, זה כובע". אמר
"כן, יפה מאוד גייק. אתה טוב בזה". ענתה מיקה ומחאה כפיים.
"עכשבו תורך סוזן. יש לך דקה לחשבו על משהו" אמרה אור.
" הממ…" סוזן ניסתה לחשוב על משהו אבל לא עלה לה כלום. היא הסתכלה שמאלה למטה על הדשא ואמרה "בסדר, יש לי".
"יש בזה צבע ירוק? " שאלה מיקה.
"לא " ענתה.
" זה בגד כלשהו? " שאל גייק.
"לא" ענתה סוזן.
" זה בצבע כלשהו? " שאלה אור.
" כן " ענתה.
" יש לזה צורה כלשהי? " שאל גייק. יש לו הרגשה שמשום מה, הוא יודע מה זה.
" כן, "
"זה שתי צורות? " המשיך גייק.
"כן " וואו הוא יעלה על זה מהר מאוד, בקצב הזה.
" זה משולש? " שאלה מור.
" לא "
"זה עיגול? , שאל גייק.
"כן " ענתה סוזן.
"זה בצבע צהוב? " המשיך.
"כן " ענתה.
"יכו להיות שזה כוכב צהוב בתוך עיגול? " אמר. הוא לא ידע למה, אבל היתה לו הרגשה שראה את זה, ושהוא גם יודע מה זה עושה.
" כן" ענתה. הם עוד לא שאלו על גודל. היא נשארה שותקת ונתנה להם להבין שיש עוד.
,יש עוד משהו שלא שאלנו, נכון." שאלו מיקה ומור.
"כן " ענתה סון.
"זה גדול? " שאלה אור.
"לא "
" זה קטן נכון." המשיכה.
"כן, יפה מאוד " אמרה ונשכבה בעייפות לאחור על הדשא.