סודות של העבר-פרק 4 חלק ב

סוזן היתה במרתף.
היא קראה את הספרים והיומנים שנפתחו, כשלפתע שמעה צלצול.
היא יצאה מהמרתף, סגרה את הדלת, והתקדמה לעבר הדלת הראשית. היא שמעה צלצול נוסף כשלפתע חשה כאב ראש חזק. היא התנודדה לעבר הדלת, אך כשפתחה אותה היא קרסה קדימה והכל החשיך.

"סוזן, סוזן את ערה". גייק היה בהלם כשקרסה עליו בפתאומיות.הוא הרים אותה, העלה אותה לחדרה
והניח אותה במיטתה.
עברו כבר חמש דקות מאז, והיא עדיין נראתה ישנונית. הוא פתח את פיה וטפטף מעט מים פנימה.
היא השתנקה במהירות והרימה את ראשה. היא ראתה שהיא נמצאת בחדרה, ושגם גייק שם. הדברים שקראה במרתף עדיין הדהדו במוחה. היא גלתה כל כך הרבה גברים ורצתה לחזור לשם עכשו ולהמשיך
לחקור, על הכל, אבל כרגע היא צריכה להתרכז בגייק, ולהבין מה קרה.
"מה- מה קרה לי? " שאלה. הוא התקרב אליה ועזר לה להתיישב.
"את התמוטטת כשפתחת את הדלת, אז הרמתי אותך והבאתי אותך לכאן" אמר והתיישב לידה. הוא עדיין לבש את תלבושת אחידה שלו, אז היא ניחשה שהוא בה ישר אחרי בית ספר.
"את הדאגת אותנו מאוד אז החלטתי לבוא לבקר אותך," אמר. היא נראתה קצת אבודה, כאילו היתה שקועה במשהו, אבל הוא מנע ממנה להמשיך."או שאולי לא הייתי צריך לבוא…."
"לא..לא זה בסדר גמור. באמת, תודה רבה שבאת" אמרה . היא הרגישה הרבה יותר טוב עכשו . יותר רגועה למרות שליבה פעם בחוזקה.
היא הסתכלה על צורת ישיבתו, על התנוחה שבה נשענו ידיו על מיטתה, על הצורה שבה הסתכל עליה.
היא הגישה שלחייה מאדימות והסבה את מבטה.
"סוזן, הכל בסדר, " שאל ורכן קרוב יותר אליה, והיא שוב חשבה שהוא קרוב מידי.
"אני.. אני.." היא הרגישה שכל גופה מתחיל להתחמם. מה היא עושה עכשו?
"סוזן? " הוא הושיט יד ונגע במצחה. הוא היה חם. חם מאוד.
" סוזן! " אמר. הפעם הוא נשמע מבוהל. "יש לך חום. איפה אני יכול למצוא מדחום?"
"ב.. במקלחת ארון… למטה.. מראה…"גמגמה סוזן ונשכבה אחורה על הכרית.
הוא רץ אל מקלחת וחיפש בארונות עד שמצא את המדחום. הוא חזר אל סוזן והדליק את המדחום.
סוזן לקחה את המדחום ושמה אותו מתחת ללשון. הוא צפצף.
"39.5, סוזן אנחנו צריכים לקרוא להורים שלך לבוא, עכשו" קרא גייק בקול. "אסור לך להירדם. התעוררי" הוא ניער אותה בחוזקה עד שפתחה את עיניה.
"הפלאפון שלי…. שידה…" סוזן לא הצליחה לדבר. היא הרגישה חסרת אונים. גייק הבין מה היא מנסה להגיד והדליק את הפלאפון שלה. הוא מצא את המספר של אמא שלה . הוא חייג והמתין.
כעבור שנייה שמע קולה של מולי מעבר לקו.
"סוזן? הכל בסדר מתוקה " שאלה מולי בחביבות.
"גברת מולי, את חייבת לבוא הביתה. סוזן חולה" צעק גייק לפלאפון. הוא נכנס לפאניקה ששכח לנשום.
למה? מה קרה לסוזן !" הפעם קולה נשמע רציני יותר, וגם קצת מפוחד.
"יש לה חום 39.5 מעלות, והיא גם לא מצליחה לדבר, ונושמת בכבדות ". אמר וירד למטבח. הוא מצא מגבת נקייה, מילא קערה גדולה במים קרים, טבל את מגבת ועלה לחדרה של סוזן.הוא הניח את המגבת מקופלת על מצחה והמשיך בשיחה" את לא יכולה לבוא? למה? אני מדבר איתך על סוזן!" קרא בהתפעלות.
"אני מצטערת מאוד, אבל אחת העובדות שלנו נאלצה ללכת לבית החולים ואין מי שיחליף אותה, לכן כולם חייבים לעבוד" אמרה מולי בהתנצלות. "אתה יכול לשמור על סוזן בשבילי? אני הגיע מוקדם ככל שאוכל".
"אין בעיה. אני יעשה כמיטב יכולתי "אמר וסיים את השיחה. הוא החזיר את הפלאפון אל השידה.הוא הסתכל על סוזן ונגע במצחה. הוא עדיין היה חם, אבל היה אפשר להרגיש שפחות.
"אוי סוזן.. איך זה קרה לך? רק היום בבוקר דיברנו, ועכשו את במצב הזה " אמר ופניו נפלו. הוא הרגיש כאילו עוד שנייה הוא בוכה.

סוזן הרגישה כמו בתוך חלום, והיתה לה הרגשה שהיא כבר חלמה את החלום הזה.
היא הרגישה שהיא מרחפת באוויר, ואז היא הרגישה שהיא נוחתת. היא פתחה קצת את עיניה וראתה את גייק לצידה. פניו נראו כאילו הוא עומד לבכות, והיא הבינה שהיא באמת כבר חלמה על כך. היא הסתכלה עוד קצת על גייק . הוא לקח את ידה ונישק את גב ידה, ואז את מצחה, לקח את הקערה שהיתה על הרצפה ויצא מהחדר.
היא התיישבה ונגעה במצחה וידה. למה הוא נישק אותה? היא לא הבינה כלום , ולא זכרה כלום, אבל היא הרגישה יותר טוב. היא יצאה מהמיטה והתקדמה לכיוון הדלת.
היא ירדה במדרגות וראתה את גייק במטבח. הוא החליף את המים בקערה והתכוון לעלות חזרה, כשלפתע ראה את סוזן במדרגות. הוא הניח את הקערה והתקדם במהירות לעברה." את לא אמורה לצאת מהמיטה גם אם את ערה" אמר והושיב אותה בכיסא.
"אבל אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשו, באמת" אמרה וקמה שוב. היא לא רצתה להישאר לשבת, היא רצתה לזוז.
"לא אכפת לי, אמא שלך אמרה לי לשמור עליך עד שתבוא. עד אז את עושה מה שאני אומר לך, ברור".
הוא הושיב אותה בספה והלך למטבח. הוא לא ידע מה לעשות, אבל ידע להכין מרק.
הוא התחיל לחתוך את הירקות והיא שוב קמה מהספה. הפעם היא התיישבה בשולחן לידו.
"מה אתה עושה? " שאלה בעוד הוא מוסיף את הירקות לתוך הסיר.
"מכין לך מרק. תבדקי שוב את החום שלך" אמר והושיט לה את המדחום. היא הכניסה אותו מתחת ללשון שוב." 37.4 מעלות" אמרה והושיטה לו שיראה.
"זה טוב. אבל את עדיין צריכה לנוח. המרק מוכן". אמר מזג לה מרק לצלחת. הוא הניח את הצלחת לפנייה בשולחן, אבל ראה שהיא לא אוכלת, אז שאל :" מה קרה? למה את לא אוכלת".
"אני לא יכולה. אני לא מצליחה להזיז את הידיים" היא אמרה.
"טוב, אין ברירה. אני יצטרך להאכיל אותך" אמר ולקח את הכפית. הוא התחיל להאכיל אותה והרגיש מוזר. זה לא משהו שהוא שחשב שיקרה.
היא עמדה לגמור לאכול את המרק, כשלפתע נפלה מהכיסא. בשנייה האחרונה הוא תפס אותה .
הוא נפל על גבו, כשסוזן יושבת עליו.