סודות של העבר-פרק 3 חלק ב

סוזן וגייק סחבו את המזרון והניחו אותו על השטיח קרוב למיטתה של סוזן. היא הראתה לו מה כל חדר
בבית, וענתה על כל שאר שאלותיו.
"אתה יכול לקחת אמבטיה קודם, ארוחת הערב מוכנה ב 9:00. התיק שלך בחדר, אז אתה יכול לקחת משם
בגדים, אני יביא לך מגבת ויחמם את המים" אמרה סוזן ופנתה לעיסוקיה. היא פתחה את המים החמים והניחה למחשבותיה לזרום.
הוא ישן בביתה, בחדרה. משום מה הציפה אותה מבוכה גדולה. זה בהחלט משהו שהיא לא יכולה
לספר לחברותיה הפטפטניות.
"הה.סוזן את יכולה לצאת, המים חמים ואני רוצה להיתקלח". אמר גייק .
הוא עמד בפתח הדלת והחזיק את בגדיו. הוא היה בלי חולצה והיא ראתה את שרירי בית חזה שלו.
"אוקי אז…"היא התקדמה לעבר הדלת וגופה נגע קלות בגופו. היא הרגישה עיקצוץ מדגדג במקום
בו נגע גופה בגופו, "אני יסגור אחרי את הדלת" היא הסתובבה ויצאה.
ליבו הלם בחזהו. הוא ישב במים וחשב.
מה קורה איתו ? מה הוא אמור לעשות עכשו?
מה הוא אמור להגיד לה כשיצא ? איך הוא אמור להתנהג?
הוא יצא מהמקלחת, ופתח את דלת החדר, ומצא את סוזן יושנת.
הוא התקרב אליה ונגע קלות בכתפה. עורה היה חמים.
"סוזן קומי" קרא גייק.
"הא, מה?" אמרה סוזן. היא פתחה את עינה וראתה את גייק. הוא לבש מכנס קצר בצבע חול שתאם
את צבע שערו. היא ראתה שהוא החזיק את החולצה שלו ועמדה לשאול אותו למה הוא לא לובש אותה,
אבל הוא כבר ענה: "החוצה שלקחתי נרטבה, מצטער".
"זה בסדר זה קורה. אין לך למה להתנצל".ענתה וניסתה להימנע מלהביט בו.
"פיניתי את המקלחת, אז את יכולה להיכנס " אמר. הוא לקח את המגבת וייבש את שערו.
היא לקחה את בגדיה ונכנסה למקלחת. המים היו חמים ונעימים, ושטפו את כל דאגותיה.

היא באה להתלבש וגילתה שמשהו חסר. היא פתחה את הדלת לחריץ קטן וראתה שגייק עדיין בחדר,כנראה מחכה לה.
היא לקחה את המגבת עטפה אותה סביב גופה; נעמדה ליד הדלת וקראה: "גייק, אתה יכול בבקשה
לעצום עיניים עם אתה בחדר".
"המ, למה" שאל גייק בחשדנות.
היא הרחיבה עוד קצת את החריץ בדלת והציצה בביישנות מהפתח, כשרק המגבת לגופה.
הוא ישב המום לכמה שניות, ואז אמר "אני פשוט יעצום עיניים" וקבר את ראשו בכרית.
סוזן חיכתה ליד הדלת לכמה שניות, מוודא שהוא לא מציץ. היא נכנסה בזריזות לחדר, פתחה את הארון,
לקחה דבר מה וחמקה במהירות חזרה למקלחת.
היא התלבשה ונכנסה חזרה לחדר. "אתה יכול להרים ראש עכשו "אמרה.
גייק הרים את ראשו בהיסוס וכשראה שהיא לבושה לגמרי השתחרר מהכרית.
"סוזן, אנ-"
"סוזן, גייק ארוחת ערב מוכנה. בואו לאכול" צעקה מולי מקומת הקרקע.
"אמרת משהו? "שאלה סוזן.
"לא משנה "אמר ופנה ועבר הדלת.
סוזן עמדה שם במשך שנייה, ואז קראה " הי, חכה לי".

הם ישבו ארבעתם בשולחן ודיברו.
אמא של סוזן שאלה את גייק איך בבית הספר, והוא אמר לה שהוא מצליח להתאקלם בבית הספר בזכות סוזן, כמובן.
הוא התחיל לספר לה על כל הפעמים שסוזן עזרה לו, והיא התפעלה מאוד.
סוזן התחילה להתווכח עם גייק… הם צחקו וצעקו כאחד; אבל משום מה זה נראה כאילו זה שגרתי
לגמרי.
הם גמרו לאכול ופינו את הכלים, ומולי אמרה להם שמאוחר ושהם צריכים ללכת לישון.
הם עלו לחדר וכל אחד נשכב במיטתו. סוזן חיכתה קצת ואז דיברה: "גייק, אתה ער? ".
"כן, למה".
"בוא לא נזכיר את העובדה שראית אותי במגבת, ושאני ראיתי אותך בלי חולצה ".
אוקי, מקובל עליי" אמר.
הם נירדמו כשלכל אחד חיוך על הפנים.

" את מוכנה סוזן? עוד מעט תורך" אמרה מימי המורה לספורט .
כבר עברו שבועיים וחצי מאז תחילת שנת הלימודים, הגיע הזמן למבחני הספורט.
"מים.. מישהו.. אוויר…חום…." התנשפה מיקה. היא נראתה כאילו היא עומדת להיתעלף.
"הינה בבקשה, רק אל תתעלפי לנו" אמרה אור. היא כבר עברה את מבחן הריצה שלה וסיימה בזמן
יפה יחסית- 9.10 שניות.
"סוזן, צאי" אמרה המורה והזניקה אותה.
היא רצה. מהר מכפי שרצה אי- פעם.
כשהיתה בסיבוב ראתה שהבנים גמרו את המבחנים שלהם. היא ראתה את גייק יושב בפינה לצד
החברות שלה.
היא גמרה את ההקפה האחרונה והתיישבה בכבדות על הריצפה לפני המורה.
"בבקשה" אמר גייק והושיט לה בקבוק מים.
היא לקחה את הבקבוק בהיסוס. היא לא זכרה שלקחה איתה את הבקבוק המים שלה היום.
"אמא שלך חיפשה אותך. את שכחת לקחת את הבקבוק איתך, אז היא אמרה לי למסור לך אותו"
אמר.
"תודה" אמרה והתחילה לשתות מהבקבוק.
"יפה מאוד סוזן, נראה ששמרת על כושר מאז שנה שעברה. עדיין הכי טובה ובזמן משופר -8.00 שניות"
אמרה המורה בהתפעלות בעוד כל הכיתה מאחוריה מוכה לסוזן כפיים.
"איך עברו עלייך המבחנים, גייק " שאלה סוזן.
"ממש מעולה, סיימתי בזמן הכי טוב בקבוצה של – 8.55 שניות." אמר בגאווה.
"טוב, ברור לכולנו שסוזן הרבה יותר טובה ממך" צחקה מיקה.
"אוי בחייך מיקה, אני לא טובה בכל. אף אחד לא מושלם" אמרה סוזן והניחה את הבקבוק בצד.
"כן אבל את בהחלט עברת את גייק " אמרה מור. היא הגיעה לפני כמה דקות ושמעה מה שקרה. היא
התכוננה למבחן הריצה שלה.
" מור לעלות לזינוק. היכון, הכן, צא." אמרה המורה ושלחה את מור לדרכה. היא הקיפה את המגרש בזמן דומה לשל אור- 9.20 שניות.
"נחמד, לא מצוין אבל טוב" אמרה ופתחה בקבוק.

הן נכנסו לחדר ההלבשה ואור שאלה את סוזן על משהו ששמעה לפני כן במגרש.
"סוזן, דברי" אמרה ונתנה לה מבט נוקב.
"על מה בדיוק? "שאלה סוזן.
"גייק אמר ששכחת את הבקבוק שלך היום . איך הוא ידע? "
אוי לא, חשבה סוזן. הייתי חסרת זהירות ולא אזהרתי את גייק לגבי זה.
היא חייבת לחשוב על משהו אחרת תהייה חייבת לספר להן הכל. אבל מה?
"הוא אמר. אמא שלי חיפשה אותי" היא קיוותה שהם יאמינו לזה.
"אבל מאיפה הוא מכיר את אמא שלך? ולמה היא לא הביאה לך את הבקבוק בעצמה? היא יודעת איפה המגרש כך שהיא יודעת איך למצוא אותך." אמרה אור. היא חשדה במשהו אבל….
"אלא אם.. היא מסתירה משהו מאיתנו" התערבה מור .
סוזן כמעט ולא שמה לב שהיא שם. היא ראתה עכשו שגם מיקה נמצאת איתם. איך היא יוצאת מזה?
"ל למה את חושבת ככה? " שאלה סוזן כאילו בתמימות.
"כי את תמיד מסתכלת ימינה כשאת משקרת, " אמרה מיקה .
"מה.. לא.. אני לא מסתירה כלום. באמת. "אמרה סוזן נואשות. הן לא האמינו לה, כמובן.
זהו, אין לה עוד שקרים היא תצטרך לספר להן הכל.