סודות של העבר-פרק 2 חלק ב

"רגע,חכי ,למה את לא רוצה לומר לי את השם שלך?" אומר גייק. עוד פעם תקף אותו החלום
התורדני הזה.רק שהפעם הוא מרגיש מאושר
"בוא אחרי אם אתה רוצה לדעת מה השם שלי " צחקה הנערה. היא לבשה אותו תלבושת אחידה כמו שלו.
הוא לא ראה בבירור את פניה, כי הכובע שלבשה הסתיר את עיניה. הוא ראה רק כובע פרחוני ואת
חיוכה. השקיעה מאחוריה השוותה לחיוכה מראה קורן. הוא התקרב עליה, צעד אחר צעד, ואז……
"גייק קום. אם הקרא בשמך עוד פעם אחת אתה תפספס את האוטובוס" צעקה אימו. היא איתה זועמת. גייק היה בטוח שהיה יוכל לחוש את זעמה באוויר.

הוא התלבש וירד לאכול אם אימו ואביו. השעה איתה 7:30 ואמו הודיעה שהיא הולכת לעבודה. אמו,
מדלן רואס עובדת בבית קפה. המקום אומנם קטן, אבל הרוויח רווחים נאים והיה תמיד בתפוסה מלאה.
"להתראות אמא "אמר גייק .
"גייק חמודי, אתה רוצה שאני הסיעה אותך לבית הספר לפני שאני הולך לעבודה" שאל אביו. אבא של גייק
אד רואס עובד בחנות מחשבים.
"לא תודה אבא. אני הולך מהיום באוטובוס כדי שלא תאחר לעבודה " אמר גייק. הוא נשמע כאילו איחורו
של אביו לעבודה נבע מהעובדה שהסיע את בנו לבית הספר. רק שלא נשמע שמח במיוחד.
אביו נתן לו חיבוק גדול וליווה אותו לאוטובוס.
"להתראות אבא" אמר.
"להתראות גייק. אני יאחר היום, אז תגיד לאמא לא לדאוג" אמר אביו.
גייק חיכה לאוטובוס. יש עוד סיבה למה אני הולך באוטובוס, אבא חשב גייק. הוא קיווה שסוזן התלמידה
שפגש אתמול תבוא ותעלה איתו.
הוא עלה לאוטובוס. ניראה שהוא עובר בארבע תחנות לפני שהוא עוצר בבית הספר.
הוא לא עלה לאוטובוס הרבה זמן מין הסתם שכח את ההרגשה של כל הקפיצות, העצירות, וההמתנות
הבלתי סופיות בכל פעם שמישהו עולה.

הוא ירד מהאוטובוס והחל ללכת לכיון הכיתה שלו כשלפתע ראה את סוזן. היא יצאה מהמכונית של ההורים שלה, ונופפה להם לשלום.
הוא התקדם לעברה באיטיות מנסה לראות אן היא תראה אותו בעצמה . היא הסתובבה עליו ונופפה
לו לשלום.
"בוקר טוב גייק" אמרה סוזן.
"בוקר טוב סוזן. חשבתי שתבואי ותעלי איתי היום באוטובוס. את יודעת זה ממש מבאס כשאתה התלמיד אחיד באוטובוס. זה לא כזה כיף לשבת ליד אנשים זקנים" אמר גייק. הוא קיווה שזה נשמע כאילו הוא
צוחק למרות שזה היה נכון.
"רוצה ללכת ביח-"
"הי סוזן בוקר טוב" צעקו חברותיה .
אחח עוד הפעם אלה חשב גייק. מור מיקה ואור תמיד הסתובבו אם סוזן. כמובן שמידי פעם היו עוד בנות אבל אלה לא עזבו אותה.
החמישיה עלתה לכיתה וכל אחד התחיל לספר למה הוא מחכה ללמוד.
אור חיכתה לשיעור מוזיקה, מור ומיקה לשיעור ספרות.
"למה אני מחכה ללמוד" אמר גייק "לא יודע אני חושב שלשיעור ספורט".
"בהצלחה אם זה, בדרך כלל בחילת שנה עושים מבחנים כדי לבדוק מה רמת הכושר הגופני של כל תלמיד"
אמרה מיקה .היא תמיד הגיעה אחרונה במבחני הריצה ולכן לא ממש אהבה את שיעורי ספורט
"טוב," אמר גייק והתקרב אל מיקה"אנחנו כבר נראה מה רמת הכושר שלי מי,לא?" פניו היו ממש
קרובים לפניה והיא נהפכה אדומה ונפלה מהכיסא.
ארבעת החברים התחילו לצחוק ומיקה רדפה אחרי גייק.

לאורך כל השיעור הרגישה סוזן שמשהו לא בסדר.
היא הרגישה שגייק נועץ בה מבטים, וזה ממש הטריד אותה. בכל פעם שהסתכלה הצידה היא ראתה
את פרצופו.עיניו הביעו משהו שלא הצליחה לזהות.
היה גם החיוך המעוקל על שפתיו. היא הבטיחה לעצמה שלא תביט לכיוונו, אבל לבסוף נכנעה ובקשה
מהמורה לצאת לשירותים.

היא נעמדה מול המראה ונשמה באיטיות. יציאה מהשיעור מותרת ל5-10 דקות בלבד.
היא חשבה על גייק ועל החיוך המעוקל שלו ולפתע היה לה הבזק זיכרון מהחלום שחלמה יום לפני תחילת הלימודים.
היא ישנה במקום כלשהו, ולצידה ישב ילד הוא נראה כאילו הוא בוכה. עכשו כשחושבים על זה, הילד
באמת נראה לה דומה לגייק, אבל לא יכול להיות הרה היא פגשה את גייק רק לא מזמן, והחלום הטריד אותה לאורך כל החופש. היא הסתכלה בשעון שבידה 11 דקות עברו מאז יצאה מהשיעור הגיעה הזמן
לחזור.

"סוזן, הכל בסדר" שאלה אור .
סוזן חזרה בדיוק לפני סיום השיעור ונאלצה להשלים את החומר מאור.
"כן, תודה פשוט הרגשתי קצת לא טוב "שיקרה.
"אז מיקה, את מוכנה לשיעור ספורט" שאל גייק .
אור,מיקה,מור ,וסוזן הסתובבו לעברו בהפתעה כאילו רק עכשו ראו אותו. הוא ישב שם בערך מתחילת
הפסקת האוכל והאזין לכל השיחה. הוא ניחש שהן לא שמו לב עליו אבל חשב שעשו זאת בכוונה.
"מה אתה עושה פה " שאלה מור, מופתעת. היא התפלאה שהוא ישב מאחוריה כל הזמן והיא לא
הרגישה או ראתה אותו.
"מה זאת אומרת מה אני עושה פה " השאלה באמת הפתיעה אותו.
"אני אוכל ארוחת בוקר אם חברים, לא" הוא הגניב מבט לעבר סוזן וראה שהיא מתעלמת ממנו בכוונה
והוסיף:"אנחנו חברים, לא סוזן,או שאתן לא רוצות אותי פה. אני יכול ללכת, אם סוזן תבקש ".
וואו הוא מזה מאוהב בה חשבו הבנות.
אם אני יגיד לא להישאר אם יחשבו שאני אוהבת אותו חשבה סוזן בתסכול,ואם אני יגיד לא ללכת זה
רק יתן להם עוד סיבה לחשוב שאני מאוהבת בו.
נראה איך את יוצאת מזה עכשו, סוזן חשב גייק בהנאה לעצמו.
"אני צריכה ללכת "אמרה סוזן וקמה.
"הי חכי, לאן את הולכת" שאל גייק הוא קיווה שתיהיה להם היזדמנות להיות לבד. הוא רצה להגיד
לה משהו. משהו חשוב.
"רחוק ממך זה בטוח "אמרה סוזן.היא לא יודעת למה אבל היא הרגישה קצת עצבנית. היא קלטה שזה משחק, והיא אהבה משחקים, אבל שנאה שמשחקים אותם על חשבונה.
היא יצאה החוצה והתיישבה על הספסל. היא ידעה שגייק עוקב אחריה, אבל לא ידעה מה להגיד לו.
"טוב אולי פשוט תצא ותגיד לי מה אתה רוצה, זה מתחיל להרגיז אותי ."
גייק יצא ממחבואו. הוא הסתתר מאחורי עץ גדול ונעמד לפני סוזן. הוא היה שלו, כאילו הוא היה רגיל
לעקוב אחרי אנשים. כאילו לא הפתיע אותו שסוזן ידעה .
"העדפתי לחכות, את נראת לי עצבנית לגמרי ולא רציתי להיקלע לזעם שלך" אמר .
"טוב נראה שעשית בשכל. " אמרה סוזן כעסה שכח במעט.
" את רוצה לספר לי למה את כועסת " שאל גייק.
" אולי אתה תגיד לי למה אתה משחק איתי כל הזמן".
למה את מתכוונת " שאל.
"מה אתה רוצה, מה שאמרת שם נשמע כאילו אתה משועמם ורוצה לצחוק על חשבוני " אמרה סוזן
"מה? זה מה שאת חושבת " אמר גייק. היא לא הבינה את המסר בכל זאת, חשב גייק.
הוא התיישב לצידה והחזיק את ידה בביישנות. היא היתה מופתעת והסמיקה קלות.
" אני אמרתי את זה בגלל שאני- " דינג דונג דינג דונג …..
"טוב, אני … אה ..בוא, בוא נחזור לכיתה לפני שהמורה תבוא " גימגמה סוזן. היא קפאה כשהחזיק את
ידה. היא לא חשבה שהמחווה העדינה תהיה כל כך נורמלית , ושידו תהיה חמה ונעימה כל כך .
"הא, כן ,טוב קדימה" אמר גייק . הוא לא הצליח לומר לה היום אבל הוא בהחלט לא מוכן לוותר.