סודות של העבר-פרק 11 חלק ב

הם יצאו מהמרתף ונעלו את הדלת. גייק סיפר לסוזן בדרך מה הרעיון שלו והיא הסכימה. הם נכנסו למטבח והתחילו לבשל. גייק עזר לסוזן, אבל השתדל לשמור מרחק מהתנור – הוא כבר הספיק לשרוף עוגה אחת שניסה להכין- וחתך ירקות לסלט.
כשגמרו לבשל, הם ערכו את השולחן והתיישבו בסלון. זה היה הרעיון של גייק- לעשות הפתעה להורים של סוזן, ולהזמין גם את ההורים של גייק כתודה שאירחו את סוזן אצלם.
"עשית עבודה טובה עם הבישול," אמר גייק. "אני מניח שאת היית מסתדרת מעולה גם בלעדיי ."
"אבל זה תמיד כיף להיות עם מישהו," אמרה והסתכלה עליו." בעיקר אם זה מישהו שאוהבים." הם התקרבו
אחד לשניה אבל בדיוק באותו רגע- נשמעה דפיקה בדלת. הם ציחקקו לעצמם ואמרו ביחד "פתוח ".
הם ראו את ההורים שלהם נכנסים והביאו לכל אחד חיבוק. הם התיישבו בשלן וסוזן סיפרה להוריה על מה שהפסידו ועל איך הם הנהו בהתרמה. גייק וסוזן הסתירו כמובן את העובדה שהיו במרתף ואת התיבה המסוכנת שנעולה שם.
"אז," אמרה אמא של גייק "יש משהו שאתם צריכים לספר לנו?". שאלה והביטה בהם במבט חוקר. הם נלחצו. 'מה ? יכול להיות שהם עלו עלינו? ' חשבה סוזן וחיפשה במוחה מפלט. " למה את מתכוונת ב"צריכים לספר לנו" " אמרה.
"טוב, הרי ביליתם את כל היום ביחד, אז זה אומר שתם יוצאים עכשו?"
האבות של שינהם, שהיו באמצע שתייה, נבהלו ונחנקו. "מה…מה? " אמרו שניהם יחד. סוזן וגייק הביטו בהם, מבולבלים.
"מה זאת אומרת יוצאים? אתם לא עושים שום דבר אסור, נכון? " סיימון נראה כאילו הוא עומד להתפוצץ.הם הביטו בהם, אבל מבטם התמקד בעיקר על גייק, כיוון שהיה הבן.
"אוי אבא! " אמרה סוזן בפנים אדומות. " אתה יכול לישון בשקט, אם מזה אתה דואג. אנחנו רק… יוצאים. נוכן גייק?" היא הביטה בגייק ומבטה אמר לו ' אם אתה רוצה לחיות תגיד כן ' או משהו כזה.
"כן, " אמר גייק " רק יוצאים." שני האבות נשמו לרווחה והתיישבו בריפיון איברים בכיסאותיהם.
"יופי, עכשו אפשר להמשיך לאכול? " אמר אד וחתך לעצמו חתיכת עוגה נוספת.
כשגמרו לאכול ולסדר, עזבו גייק והוריו והלכו לביתם. סוזן עלתה לחדרה וניסתה להדחיק את המחשבות על כל מה שעבר עליה היום. היא נרדמה והלילה עבר עליה ללא חלומות.

"עכשו, כל מי שרשם קטע קצר כמו שביקשתי, מוזמן להקריא לנו אותו." המורה ישבה בשקט וחיכתה שמישהו ירים את ידו. "עם אף אחד לא התנדב, אני יבחר לבד." היא הסתכלה על כולם וכמובן וכמו תמיד
בחרה ב…. סוזן. היא קמה בחוסר רצון והקריאה את חיבורה:
"אני הולכת על החוף ורואה את הגלים מתנפצים על המזח. אני שומעת את קריאות השחפים, וצופה בדולפינים בזמן שהם קופצים מהמים החוצה ונכנסים פנימה לים. כשאני מסתכלת ימינה, אני רואה את אחיי משחקים על החוף ובונים ארמונות בחול. כשאני מסתכלת שמאלה, אני רואה את הוריי יושבים בצד וצופים באחיי המשחקים.
"אני נכנסת למים וצוללת אל האלמוגים. מכל עבר מקיפים אותי דגים צבעוניים, קטנים וגדולים, ארוכים וקצרים. אני צוללת עמוק יותר ונוגעת באלמוגים ובאצות. עכשו אני ממש נוגעת הקרקעית עם הרגליים.
אני שומעת במעומעם את משפחתי קוראת לי לעלות חזרה. אני עושה כבקשתם והם עוטפים אותי בחמימותם……"
כמו תמיד כשסוזן מסיימת להקירא את חיבורה, השקט נשמע בכיתה. נראה יה שכל הכיתה נכנסה לתוך חיבורה וגם הם שוחים במצולות.
היא כחכחה בגרונה וכולם קפצו לפתע, כמו בלון המתפוצץ. "זה היה חיבור מצויין סוזן. אני גאה בך מאוד.
ועכשו מי עוד רו- " אמרה המורה כשלפתע נשמע הצלצול. "נו טוב, אתם משוחררים. יום טוב." אמרה המורה עם מעט עצב בקולה. סוזן אספה את חפציה מהר ויצאה מהכיתה לפני שהמורה תשים לב ותנסה לגייס אותה שוב למועדון הכתיבה שלה. היא פגשה בדרך את מור ומיקה שלמדו היסטוריה.
"איך היה? " שאלה אותה מור וכבר הכינה חיוך על פניה.
"כמו תמד " אמרה סוזן והשלושה התחילו לצחוק. הם יצאו לחצר ופגשו את אור שבאה מכיוון המגרש.
"איך היה? " שאלה והפעם התכוונה אל מור ומיקה. החיוך שהיה מרוח על פניהם נעלם בין רגע.
"היה נורא. המורה לא הפסיק לתת לנו שיעורים. הוא כל הזמן אומר שזה 'רק יקדם אתכם ויעזור לכם בעתיד' " חיקתה מיקה את המורה להיסטוריה. היא הסתכלה על סוזן וחשבה לעצמה שלמרות שזה שוב רק ארבעתם, זה מרגיש אחרת בלי גייק.
"אז איפה גייק? " שאלה את סוזן. סוזן הפנתה את מבטה לכיוונה ואמרה. "הוא למד מדעים עכשו, אז הוא גומר שעה אחרינו. וחוץ מזה, הרבה זמן לא היינו רק ארבעתנו לבד. אני חושבת שאנחנו צריכות לקבוע פגישה לאחד הימים וללכת לקניון ." הבנות השמיעו קולות הסכמה. הם שילבו ידיים וצעדו כך עד תחנת האוטובוס שם נפרדה סוזן מהבנות.