סודות של העבר-פרק 11 חלק א

הם קפצו בבהלה ונעמדו על רגליהם, גב אל גב. ידה של סוזן התלקחה באור כחול, וערפל סמיך התערבל סביבה. "גייק אל תזוז," לחשה לו סוזן "החדר הזה מוגן בלחשים חזקים. אני יצא ראשונה לבדוק מה זה היה." היא יצאה בזהירות מהחדר והשאירה את גייק לבדו. אחרי כמה דקות , נשמע שוב הרעש החזק וגייק קפץ בבהלה." אני מקווה שהיא תסתדר לבדה." חשב והתיישב ברצפה.

סוזן התקדמה לעבר מקור הרעש. היא נכנסה לחדר קטן – והתאכזבה. לא היה בו כלום פרט לתיבה גדולה נעולה, מדפים, בקבוקי שתייה ו- רגע, תיבה גדולה ונעולה?סוזן זזה אחורה מיידית והביטה לעבר התיבה בחשדנות. היא אימצה את מוחה בניסיון להיזכר בלחש כבילה שקראה.
"אין טעם לעשות זאת," ליחשש פתאום קול ארסי.סוזן הפנתה את ראשה לכל עבר, מחפשת את מקור הקול.
" אוי באמת, את יודעת איפה אני אז למה הבילבול? " הקול הארסי נשמע עכשו יותר חזק וסוזן מיקדה את מבטה על התיבה. היא מלמלה את הלחש בשקט, מקווה שהדמות בתיבה לא שומעת אותה.
" מלודיה, " אמרה ופניה הקרינו הבעה אטומה. "את לא תצליחי לעבוד עליי בכלום. אני אומנם לא יודעת הרבה, אבל אני כן יודעת שתיכננת לברוח בליל הירח המלא הבא. את תיצטרכי הרבה יותר כוח כדי להשתחרר הפעם." היא שיגרה את הערפל הסמיך לעבר התיבה ושמעה את מלודיה צועקת.
"ארורה תהיי, 'המכשפת השניה' . כשהצא מכאן," היא ליחששה בשמחה "את ל א תתחמקי ממני."
סוזן נרעדה ומיהרה לצאת מהחדר. היא נעלה את הדלת בלחש, ליתר ביטחון ומיהרה חזרה אל הספרייה.
היא פתחה את הדלת בשקט ולחשה," גייק, גייק זאת אני סוזן." היא נכנסה וסגרה את הדלת. היא התקרבה לכיוון המדפים ונעצרה.היא הרגישה משהו קר מאחריה . היא הסתובבה בזהירות, וראתה שזה גייק, ובידו מחבט בייסבול. "גייק? " שאלה " הכל בסדר?" היא ניסתה להתקדם לעברו אבל הוא זז הצידה.
"איך אני יכול לדעת שאת באמת סוזן? אולי את מישהו מ'הקבוצה הישנה' ? אולי את מתחזה? ". הוא ניסה לדבר ללא רגש, אך סוזן הצליחה לשמוע רעד בקולו. "אוקי, " אמרה. "זוכר את הפגישה הראשונה שלנו? זוכר איך לא הסתדרנו בהתחלה? ואיך גילית אני יכולה לכשף?" היא נתנה לו נקודות זיכרון שלדעתה רק סוזן האמיתית היתה יודעת. היא הסתכלה בעיניו וראתה שהוא מאמין לה, אבל עדיין לא הוריד את מחבט הבייסבול. "את זוכרת מה אמרתי לך אחרי הנשיקה הראשונה שלנו? " אמר והטה את ראשו הצידה. היא העלתה על פניה חיוך קטן. " 'מצטער, לא יכולתי לחכות. רציתי לעשות את זה כל הרבה זמן' " דיקלמה והוסיפה "נראה לך שאני ישכח את זה? ." הוא הוריד את מחבט הבייסבול והיא חיבקה אותו בחוזקה.
"מצטער," לחש באוזנה, "הספר שלי, הוא אמר לי להיות זהיר וסיפר לי קצת על 'הקבוצה הישנה'. הייתי חייב לדעת שזאת באמת את" אמר.
"טוב, היום עוד מעט נגמר והוריי צריכים לחזור. אני חושבת שכדאי שננצל את מעט הזמן שנשאר לנו למשהו כיף ביחד. מה אתה חושב? " שאלה אותו. הוא החזיר את המחבט למקומו ואמר " אני חושב שאת צודקת. ויש לי רעיון טוב למה שאפשר לעשות בזמן הקצר."