סודות שבורים-פרק 2 חלק ב

שוב אני רצה ביער,ענפים שורטים את פניי ואני כושלת כמה פעמים,אבל תמיד קמה,תמיד קמה,תמיד ממשיכה.
הבטן מקרקרת לי,מקרקרת כל כך חזק עד שהציפורים בורחות,אבל אין לי מה לאכול,ואני לא יודעת לצוד,ולא יודעת איזה גרגירים הם למאכל ואיזה רעילים,אז אני ממשיכה לרוץ,ואני שוב בקרחת היער,ואני שוב רואה את הנער הפראי,כל הזמן אני רצתי במעגלים.
אני לא רוצה שהפראי יראה אותי אז אני מסתובבת וממשיכה לרוץ,אני רצה,רצה,רצה,עד שאני מתעייפת ומתחילה ללכת,וללכת,ללכת,השמש כבר כמעט שקע ושמים כבר ורודים כתומים.
אני שומעת מים,מים,מים,רעש של מים זורמים,יש מים באזור,אני מתחילה שוב לרוץ,לכיוון הרעש.אחרי משהו כמו עשר דקות אני מגיעה,אני רואה מפל ענק,מים,כמה שאני צמאה למים,אני מתקרבת,מתקרבת למפל ,למים הזורמים,ואני שותה.הרבה.
משהו זז בתוך המים,שוחה,אולי זה דג,אני מתעלמת מזה וממשיכה לשתות.
הוא מתקרב אלי,גדול מכדי להיות דג,אני מתחילה לחזור על עקבותיי, להתרחק מהמים.
הוא יוצא,נוטף מים,נקי,בלי טיפת בוץ על עורו,עירום כמו ביום ייוולדו,זה הפראי,הוא כאן,עומד לפניי עירום ולא מסתיר את איבריו,אני מנסה שלו להסתכל,אבל הוא צועק משהו,אני לא מבינה מה,אני מנסה להקשיב שוב,אבל לא מסתכלת עליו,אני מנסה לשמוע את צעקותיו.
"תברחי!" הוא צועק "אישה ללכת" הוא אומר,אבל זה מאוחר מידי,פראי אחר,גדול יותר,קופץ מהשיחים ורף לעברי,הוא צועק משהו בשפה לא ברורה,הוא לא שם לב שיש כאן עוד פראי,הוא לא שם לך לזור,עד שהוא פותח את הפה ואומר משהו בשפה שלו,"דואלי מאן סורן,דואלי, זור,דו גאמי,זו" הוא אומר,ומשהו ביעניו הצהובות,הפראיות,נדלק.
"אלזור!" צועק הפראי הגדול ורץ אליו,הוא מתנפל על זור,מושך בשערו,נותן לו אגרוף בפה,מפיל אותו על האדמה,אבך זור לא נישאר אדיש,הוא קם על רגליו,עירום,כל שריריו מתוחים,והוא מזנק על הפראי שצועק שוב "אלזור!".
ואני לא זזה,אני מבועתת מידי,אני רק עומד שם,בצד וביטה בשני הפראיים הנלחמים זה בזה.
ואני שומעת ירית אקדח והציפורים עפות והפריאיים מפסיקים להתגושש על האדמה ומזדקפים,ומבין השיחים יוצא ג'יי,ג'יי האופה,חברו של אחי,ובידו יש נשק,נשק שמכוון אליי.
הוא מרים את הנשק ויורה בשמים,הפראי הגדול שתקף את זור בורח אל בין העצים,אני צועדת צעד לאחור והפראי עמוד כמו עץ,איתן,זקוף ולא זז..
ג'יי יורה שוב באוויר,ושוב ושוב,ועכשיו הוא מתקרב אליי ומכוון את האקדח אל הלב שלי.והכול קורה מהר כל כך,ואני לא מספיקה למצמץ וכבר הפראי מתנפל עליו בשאגה גדולה,ולוקח את הנשק מידו,ג'יי משמיע קול של הפתעה,והפראי חובט חזק חזק בראשו של ג'יי והוא נופל על האדמה מחוסר הכרה.

הפראי מתקרב אליי,ואני מתרחקת,הוא מתקרב ואני מתרחקת,לבסוף הוא עוצר ואני גם,לבי פועם בחוזקה והפראי אומר "אישה להיות בסדר?".
ואני רק שותקת.
והוא אומר שוב "אישה להיות בסדר?" ואני לא עונה.
ושוב "אישה בסדר.
ועכשיו אני עונה לו,אבל התשובה שלי נשמעת מוזרה באוזניי.
"אני לא אישה,אני רק בת שבע עשרה" הוא מביט בי מוזר .
"אחרי דם ראשון,להיות אישה" הוא אומר.ואני רק חושבת שאני ממש לא מתכוונת לדבר עם פראי עירום על מחזור,בחיים לא.
אני מסתכלת על האדמה,מרגישה שפניי מתלהטות,ועכשיו סופסוף הוא ניזכר שהוא לא לובש דבר.
הוא ניגש לסלע גדול ליד המפל,ולובש את המכנסיים שמונחים עליו,הוא מסתובב ושואל שוב "את להיות בסדר?".ואני לא מבינה מה זה עניינו אם אני בסדר או לו. וכאילו הוא קורא את מחשבותיי הוא עונה "בשבט לאומור: אלזור לדאוג לאדם אבוד,גם אם אדם אבוד זר".
ושוב הוא שואל "אישה בסדר?"
ואני מהנהנת ואומרת "אישה בסדר".
אני לא יודע מה עומד לקראות אבל אני יודעת שכל עוד אני יהיה ליד הפראי הכל יהיה טוב,למרות שהוא מוזר ושיש לו ריח רע אני יודעת שהוא לא יפגע אף פעם באישה.
"אנחנו ללכת" הוא אומר "לפני איש בום בום לקום" .אני לא מספיקה להתנגד,וכבר הוא מושך אותי משם.