סודות פרק 9

התייאשתי לאחר שעה ארוכה שבה ישבתי בשקט, מצפה בכול רגע שהמורה יחזור לכיתה, אבל הוא לא חזר.
הרמתי את התיק שלי שהיה זרוק על מושב הכיסא שלצדי, קמתי מהכיסא שהשמיע קול חריקה בזמן שגררתי אותו לאחור, מה שגרם לכול התלמידים להסתכל עליי.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאל אותי נער בטון מתנשא, שיערו היה מסודר, כול שיערה במקומה ועיניו החומות אשר היו נעוצות בי הביעו זלזול.
"הולך הביתה, אני לא יודע מה אתכם אבל אני לא הולך לשבת בחיבוק ידיים ולחכות למורה, שכנראה לא הולך להגיע, אז תיהנו," אמרתי באדישות, לא מתרגש מהטון המזלזל שבו הוא דיבר.
"אני חושבת שגם אני אלך," שמעתי את הנערה שישבה מאחוריי, היא ארזה את חפציה במהירות ויצאה מהכיתה, בזמן שאני נשאר לעמוד ולהתבונן בנער.
"המורה אמר לחכות, אז אני מחכה," הוא אמר אך הפעם הוא דיבר בהיסוס.
"אני לא אמרתי לך לא לחכות, מצדי תחכה." אמרתי ויצאתי משם במהרה, אני אפילו לא יודע למה מיהרתי כול כך.
"הי, את," קראתי לילדה שישבה מאחוריי בשיעור (בעצם אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה שיעור.)
היא הסתובבה ונופפה לי לשלום, נופפתי לה בחזרה וצפיתי איך היא מתקדמת מחוץ לבית הספר ונבלעת בהמון.