סודות פרק 4
החזרתי את חרבי לנדן לאחר שסיימתי לקטול סדרה של שדים "קלייר, קלייר" שמעתי קול עדין קורא לי, אמה.
שמעתי את צעדיה הקטנים והמהירים "אמה. התעוררת ילדונות" אמרתי שראיתי את ראשה הקטן מציץ מבעד לשיחים, היא יצאה משם במהירות וחיבקה אותי בחוזקה.
"את הרגת עוד שדים מציקים?" היא שאלה, בוחנת את גופות השדים המוטלות על האדמה "כן, שדים מציקים שלא רוצים לעזוב" עניתי בנימה חביבה, מנסה להסיט את מבטה מן הגופות
"אכלת?" אני שואלת אותה, ורעש מבטנה גורם לי להבין שהיא לא אכלה "לא הספקתי" היא אומרת שמבטה עדיין מופנה אל עבר הגופות "אז קדימה, נצטרך לצאת אל מחוץ ליער, אני רוצה שתאכלי במקום שאני חושבת שמאוד תאהבי" עיניה מביטות בי בסקרנות "מחוץ ליער? את אף פעם לא לוקחת אותי לשם"
"אני חושבת שאת מספיק מבוגרת בשביל לצאת" אני משקרת לה, היא הייתה ילדה בת חמש, עדיין לא מבוגרת בשביל לצאת.
עיניה נפערו בכול פעם שהיא ראתה מכונית חולפת על פני הכביש, ידה הקטנה אחזה בחוזקה בידי "לאן את לוקחת אותי?" היא שאלה בקול נרגש, לא עניתי לה רק חייכתי לכיוונה כאשר היא פלטה קריאת התלהבות שראתה ילדים המתחרים ברכיבה על אופניים.
"הנה זה" הודעתי כאשר הגענו למבנה ישן "מה זה המקום הזה?" היא שואלת בקולה התמים והילדותי. "אם ניכנס את תראי" חיוך שובב עולה על פניה הרכות, היא מחזיקה בידי בחוזקה ושנינו פוסעות לתוך המבנה.
תגובות (3)
לא הבנתי איך כל הפרקים מתקשרים אחד לשני.. בפרק הראשון דיברת על סוג של גאנגסטרים, בשני על כיתה, בשלישי על שיעור מחול וברביעי על קוטלת שדים בשם קלייר?
את כותבת יפה, אבל לא מובן לפי דעתי.. אשמח אם תסבירי
זה כול העניין, הכול אמור להתחבר אחד לשני, כמו סוג של חבורה קטנה
תמשיכי …