סודות פרק 10

האווירה הייתה מתוחה, הרעש היחיד שנשמע היה קול צחוקה של אמה ונביחותיה של סוקו, הכלבה הקטנה, שתיהם שיחקו בפינת החדר .
מבטי עבר בין טיירו לקלייר, שניהם היו נערים, טיירו היה יותר מבוגר מקלייר אבל קלייר לא הייתה חברה רשמית במועצה.
"אני מניחה שרובכם מבינים למה אנחנו כאן." פתח לבסוף ווילו.
"אנחנו פה בגלל המלחמה שעומדת לפרוץ," טיירו אמר והדגיש כל מילה, הוא הביט לתוך עיניי, למרות שהוא היה רק נער שנאה רבה הייתה כלואה בו.
"שום מלחמה לא עומדת לפרוץ, ובטח שלא צריך להלחיץ את אנשי הערבות, החיילים שבגבולות יצליחו להסתדר." מילותיו של רוס גרמו לי להסיט את מבטי אל אמה הקטנה, היא הייתה אחת מאנשי הערבות, היא לא תוכל להגן על עצמה.
"ארו, הרשימה אצלך?" שאלה לפתע אמנדה, הוצאתי את חתיכת הנייר המקומטת מהכיס האחורי של מכנסי הג'ינס שלי והגשתי לה אותו.
"ניקו פיט, גריי וויל, מייסי לי, דרי סופיר, ליאון ניו, פטר אוסו." היא הקריאה את ששת השמות, את ששת השמות של האנשים שיכולים למנוע מהמלחמה לפרוץ.
"ליביירה." קולו של טיירו היה מלא בשנאה.
" נכון, אלו ששת חברי הליביירה אבל איך בדיוק הם קשורים לכול זה? הרי הם מתו בזמן המלחמה הקודמת." גיחכתי מעט, וכול המבטים ננעצו בי, אבל רק מבט אחד עניין אותי, המבט של קלייר, הוא היה מלא בזעם ושנאה.
"זה לא נושא לצחוק עליו."
"אני מצטער, אבל עוד לא סיפרו לכם?" נהנתי מהעובדה שסוף סוף יש לי מידע שימושי.
"לא ארו, אף אחד חוץ מאתנו, חברי המועצה לא יודע על זה." ענה לי ווילו הזקן.
"חברי המועצה לשעבר, וגם אני חבר במועצה ואין לי מושג על מה אתם מדברים." טיירו נשמע פגוע וכועס, כנראה הבין שלי יש מידע שאיש לא טרח לספר לו עליו.
"נו, קדימה." זירז אותי רוס.
"חברי הליביירה לא מתו."