סודות נצחיים פרק 2

"מה? לא, זה לא הגיוני. פרופסור בלק לא כזה הוא אפילו לא זוכר שם אחד בכיתה ואני אפילו לא מדברת על המערכת שלנו, זה נראה כאילו הוא באמת עוקב אחריך אך מסיבה אחרת לא בגלל שאת לא לומדת כי הרבה לא לומדים אצלו אחרי שהם הבינו שלא אכפת לו מה הם עושים אני אומרת לך הוא פשוט מספר על תקופה כל שהיא והוא עושה את זה ממש מעניין, כאילו הוא היה שם ושיעורי בית או מבחנים הוא לא עושה הוא פשוט נותן ציון גבוה לכל מי שהיה בשיעור וזהו." אומרת אלה אחרי שאני סיפרתי לה על כל מה שהיה. אנחנו יושבות בקפה ושותות מילק שייק שוקולד. "מה באמת? אני חשבתי שהו תמיד כזה. עכשיו אני עוד יותר רוצה לדעת מה הוא מסתיר ממני" אני אומרת לה ולוגמת מהשייק שלי בזמן שהמלצרית נותנת לי את הצ'יפס ולאלה את הקרואסון, היא שואלת אותנו אם אנחנו צריכות עוד משהו וכשאנחנו אומרות לה לא היא הולכת. "כן גם אני רוצה לדעת מה הוא מסתיר, ואני יעזור לך בזה יש לי כמה רעיונות" אומרת אלה ומחייכת. "אני מקשיבה לך במאה אחוז." אני אומרת לה ולוקחת ביס מהצ'יפס "אוקיי אז, א. בגלל שאמא שלך היא עורכת דין ממש פופולרית יש לה נגישות כמעט לכל המסמכים של המורים שלנו, אז אפשר להשתמש בזה ולבדוק את הפרטים של פרופסור בלק." איך היא בכלל מגיעה לכל הרעיונות האלה אני לא מבינה "וואו כן את ממש צודקת זה רעיון ממש טוב" אמרתי לה "תודה, הרעיון השני הוא ממש פשוט אך עדיין מועיל. צריך פשוט לעקוב אחריו, ו… בשביל לעקוב אחריו את צריכה להיות בשיעורים שלו, וכדי שהוא לא יבין שאנחנו עוקבות אחריו אפשר להמציא סיפור כמו משהוא שהענישו אותך על זה שציירת גרפיטי ב… בחדר המנהלת למשל, רק צריך לעשות את זה וזהו הכול מוכן המנהלת מזמינה משטרה הם מבינים שזו את כי זה לא הפעם הראשונה והם מזמינים את אמא שלך כדי לברר מה הם יכולים לעשות ואז אמא שלך אחרי שדיברת איתה מציעה להם להכריח אותך להיות בכל השיעורים כי זה מה שאת הכי לא סובלת והכול מוכן" אוקיי לא הייתי מסכימה לזה בחיים אם לא הייתי רוצה לדעת מה הוא מסתיר. "אוקיי באמת הכול מוכן רק צריך לדבר אם אמא שלי." אני אומרת לה כשעולה לראש שלי התמונה של ציור הגרפיטי שעשיתי בחדר שלה. "רגע אל תגידי לי שכבר ציירת גרפיטי בחדר שלה. יש לך מזל שהיום היום החופשי שלה והיא לא נמצאת. או שכל זה לא היה מועיל והיה צריך להמציא משהו חדש" היא אומרת לי כאילו לא מאמינה לכל מה שעשיתי. "כן, כן אני יודעת יש לי מזל אבל אז לא חשבתי על זה בכלל אפילו לא ידעתי שאני ארצה לעקוב אחרי אחד המורים" זו האמת מי היה חושב שאני ג'יין בלום יהיה מוכנה ללמוד יום יום רק בשביל לגלות את האמת אל 'המורה שלנו' כי אני בטוחה במיליון אחוז שהוא לא באמת מורה "כן, אז אף אחד לא ידע שהוא יכול להיות שונה ממה שהוא בשיעורים." היא אמרה והסתכלה על הכניסה וכשהעניים שלה התחילו להתרחב הבנתי שמשהו לא בסדר. "אלה מה יש שם?" שאלתי אותה בשקט "אל תסתובבי אבל בכניסה עומד פרופסור בלק." ואז היא אמרה יותר בשקט "תתחילי לדבר על משהו אחר." היא אמרה ועשתה כאילו לא קרה כלום והיא לא ראתה אותו. "אוקיי אז אמא שלי אמרה שאנחנו יכולות לעשות עם המחסן מה שאנחנו רק נרצה אז מה את מציעה?" שאלתי אותה אחרי שנזכרתי בזה שהמחסן באמת פנוי. "באמת, קודם כל צריך לצבוע שם את הקירות כי המצב שלהם נורא ואיום. וגם צריך לקנות לשם כמה דברים כמו פופים וארון לדברים שאנחנו צריכות לשם ועוד…" היא אמרה בתקווה שזו אמת כי היא ממש מזמן רצתה שהיה לנו איזה שהוא מקום משלנו "אוקיי, אז אם אין לך להיום עוד תוכניות אנחנו יכולות להתחיל ממש עכשיו." אמרתי לה כדי שנלך מפה כמה שיותר מהר כי לא ממש בא לי שהמשוגע הזה יקשיב לנו. "כן אין בעיה אין לי להיום שום תוכניות, אני רק משלמת ואנחנו הולכות." אחרי המילים האלה היא קראה למלצרית ונתנו לה את הכסף. יצאנו משם והלכנו לכיוון האוטו שלי. "ג'יין? בקפה את באמת התכוונת למה שאמרת לגבי המחסן?" היא שאלה אותי אחרי שהתרחקנו מספיק משם. "כן אלה, אני באמת התכוונתי לזה." לא הספקתי אפילו לסיים את המשפט אני כבר עמדתי שם בחיבוק איתה. "תודה ג'יין, אני מתה עליך" היא אמרה וחיבקה אותי יותר חזק "אין בעד מה, אהה ואם את רוצה את יכולה להישאר אצלי עד מחר" אמרתי לה ונכנסתי לאוטו. "כן נראה לי שזה יהיה ממש מגניב רק נכנס לבית שלי כדי שאני אקח את הדברים שלי ואגיד לאמא כדי שהיא לא תדאג" היא אמרה בזמן שחגרה את החגורה. התחלנו לנסוע לכיוון הבית שלה "אלה, אם התוכניות האלה לא יצליחו מסיבה כל שהיא למשל אמא שלי לא תסכים לשתף פעולה או לא יסכימו לה לעשות את מה שתיכננו, אז מה נעשה?" שאלתי אותה בתקווה שיהיה לה איזה שהוא רעיון "אני ממש מקווה שזה לא יהיה כך והכל יצליח, אבל אם זה יהיה ככה אז…" היא חשבה כמה שניות מה לומר ואמרה ללא כל ביטחון "אז ננסה להסתכל על המצב מצד המורה ולהבין מה גרם לו לעקוב אחריך. ואז כבר נדע מה צריך לעשות" בעיקרון זה רעיון טוב אבל אני לא ממש רוצה לעשות את זה ומקווה שהכול יעבוד איך שתיכננו. "כן, זה יכול לעבוד" פניתי ימינה ונכנסתי לרחוב שלה, בית מספר שתים, ארבע, שש ושמונה זה הבית שלה. חניתי שם ואלה יצאה והלכה לכיוון הדלת "את באה?" היא שאלה אותי "לא אני אחכה לך פה" אמרתי לה והתחלתי לחייג לאמא שלי "אוקיי אני עוד כמה דקות מגיעה" אחרי המילים האלו הדלת לבית שלה נסגרה. "הלו אמא" אמרתי אחרי ששמעתי שהיא ענתה "כן ג'יין, הכול בסדר? את צריכה משהו?" היא שאלה כמו תמיד "כן אמא אני רציתי לשאול אם אלה יכולה להגיע אלינו עד מחר?" שאלתי אותה למרות שאני כבר יודעת את התשובה שלה "כן בשמחה, אמרתי לך כבר את לא צריכה לשאול אותי אם אלה יכולה לבוא היא חלק מהמשפחה שלנו ואני תמיד שמחה לראות אותה בבית שלנו" בדיוק למה שציפיתי "תודה רבה ,אהה ועוד משהו, אני צריכה את המפתחות של המחסן, את יכולה בבקשה למצוא אותם?" ביקשתי ממנה כדי שנתחיל מיד כשנחזור "כן אין בעיה, אז החלטת בסוף להפוך את המחסן למשהו יותר נורמלי?" היא שאלה אותי בתקווה שזה באמת כך "כן הייתי צריכה מהר להעביר נושא וזה הדבר הראשון שעלה לי לראש אז אני ואלה נהפוך היום את המחסן למשהו מהמם." אמרתי לה וחשבתי כמה רעיונות יש כבר לאלה. "וואו כן, אני מתארת לעצמי מה אלה יכולה לעשות עם המקום הזה. יש לה כל כך הרבה רעיונות לכל מצב שהוא שאני חושבת שיספיק לה לכל החיים ואפילו יותר" את זה כבר יודעים כולם. "זו אמת. בסדר אמא אנחנו נגיע עוד בערך חצי שעה" הדלת של הבית שלה נפתחה והיא יצאה משם "בסדר ביי" היא אמרה ונתקה את השיחה. אלה הלכה לכיוון האוטו עם חיוך, הסתכלתי על השעון שלי השעה חמש ועשרה יש לנו מספיק זמן כדי לתכנן הכול "אנחנו נוסעות?" שאלה אותי אלה בזמן ששמה את התיק שלה במושב האחורי "כן, את מוכנה לעבוד קשה ולקבל תוצאה משגעת?" אני שואלת אותה "ברור למה מה חשבת אני חלמתי על זה כל החיים וכשהחלום התגשם אני לא יהיה מוכנה לזה? חח חלמת. אני תמיד הייתי מוכנה לזה" היא ענתה לי "סבבה אז אם את מוכנה אנחנו נסע" התחלתי לנסוע כל הדרך דיברנו על כל מני דברים שהינו רוצות שיהיה במחסן, "תתקשרי לאלכס, אולי היא תעזור לנו מה את חושבת?" שאלתי את אלה, אלכס היא החברה הכי טובה שלי ושל אלה אנחנו מין שלישיה של החברות הכי טובות. "כן ברור שהיא עוזרת לנו, היא הרי גם תהיה שם תמיד איתנו אז היא צריכה לעשות את זה איתנו" ובזמן שהיא אמרה את זה חייגה לאלכס "היי אלכס, מה נשמע?" שאלה אלה ושמה על רמקול "היי, הכול סבבה מה איתך… יותר נכון איתכם לפי הרעש של הרוח את עם ג'יין באוטו אגב, היי ג'יין " היא אמרה וצחקה קצת "היי אלכס, נחשי מה אנחנו עומדות לעשות שאתם ממש רציתם לעשות" אמרתי לה ועצרתי ברמזור האדום. "דיי לא, אין מצב באמת?" היא שאלה בלי לענות מה אבל היה כבר ברור שהיא הבינה "כן!" צעקה אלה, נראה לי כל מי שהיה אז ברחוב שמעו את זה ופנו עלינו במבטים מוזרים, "איפה אנחנו עושות את זה?" היא שאלה, ברקע האחורי שלה שמעו איך היא כבר מתארגנת לאלכס הייתה שיטה ממש שונה להתארגן, את כל הדברים שהיא הייתה צריכה לקחת איתה היא זרקה לכורסה שליד הדלת אך כמעת אף פעם לא קלעה במתרה ולכן היה הרבה רעש סביבה "כמו שחשבנו במחסן של ג'יין" אלה ענתה לה, "אוקיי, אני עוד כמה דקות אצלך עם לינה" את המילים האחרונות היא הדגישה, ובכך רמזה שאין לי בחירה זה בכל זאת יהיה כך לא שאכפת לי כך יהיה יותר כיף. "בסדר אין בעיה" למזלנו מחר אין לימודים כי מאה אחוז לא נישן עד הבוקר "ביי" אמרה אלכס וניתקה את השיחה.
הגענו לבית, אלכס כבר הייתה שם ודיברה עם אמא שלי "שלום דיאנה, מה שלומך?" שאלה אלה "או שלום אלה בסדר, כמה זמן לא היית פה חשבתי שכבר הספקתן לריב" היא אמרה בצחקוק הסתכלה עלי ונתנה לנו תה ירוק "חח, לא הכול בסדר פשוט לא הייתה אפשרות" היא אמרה בחיוך ולגמה מהתה, "היי אלכס, למה לא היית היום בתיכון?" שאלתי אותה, היום השיער החום שלה היה מתולתל, העיניים החומות היו מודגשות באייליינר שחור והיה לה אודם בצבע ניוד ורוד, ולפי הטופ והג'ינס השחור שלה הייתי אומרת שהיא הייתה היום עם החבר שלה, "טיילתי בפרק שליד החוף" היא אמרה והסמיקה, כן מאה אחוז היא הייתה איתו. "בסדר אמא אנחנו נעלה למעלה" אמרתי והנחתי את הספל על השולחן "בסדר אם אתם צריכות משהו את יודעת מה איפה נמצא, אני הולכת" היא אמרה וגם יצאה מהמטבח, עלינו למעלה וכשהדלת נסגרה אני ואלה התחלנו לשאול אותה בלי סוף שאלות לגבי החבר החדש שלה והתברר שזה בלונדיני עם עיניים חומות ועם שרירים מושלמים וקוראים לו נתנאל, והוא גם ממש חמוד. אחרי שגמרנו את הנושא עם החבר החדש שלה סיפרנו לה על פרופסור בלק ו… אותה תגובה 'לא זה לא הגיוני הוא לא כזה בלה, בלה, בלה' בקיצור אותו סיפור.
"אוקיי אם אתן זוכרות באנו לפה כדי לעשות את המחסן" אמרה אלה והתחילה לצאת מהחדר, אלכס רצה אחריה ולא הייתה לי ברירה הייתי גם צריכה ללכת איתם, נתתי לאלה את המפתחות ואני ואלכס הלכנו לקחת שקיות סמרטוטים ועוד כל מני דברים לניקיון. "מה את מתכוונת לעשות?" היא שאלה אותי בשקט "אני חושבת שיעשה את מה שאלה הציעה לי" אמרתי לה והוצאתי דלי "ואת לא מפחדת לגלות משהו שלא היית רוצה לדעת?" אחרי השאלה הזאת באמת הבנתי שזה דבר רציני ויכול לקראות כל מה שבא לכם והתחלתי לפחד קצת אך לא נתתי לה לראות זאת "נו מה אני כבר יכולה לגלות? שפרופסור בלק הוא…? את זה אני כבר יודעת ולא נראה לי שאני יכולה לגלות משהו יותר מפחיד." אמרתי את המילים כבדיחה אך היא לא הייתה מצחיקה בכלל. "חה, בסדר מה שאת רוצה אני פשוט מציעה לך להיות כמה שיותר בזהירות, מי יודעה מה הוא באמת מסתיר" היא בהחלט צודקת. הלבשנו כפפות והלכנו לכיוון המחסן.