סודות הממלכה- פרק6; ארונדיה

ג'ואנן דקר את התפוח בפגיונו. הוא לעס אותו בשקיקה.
אביו המלך לא התייחס אליו, לג'ואנן נותרה אפשרות יחידה; השוק.
הוא אהב להסתובב במקומות רגילים, לא כמו הארמון. מקומות בהם מסתובבים אנשי כפר.
הוא שילם לרוכלת בעלת השיניים המרקיבות שחייכה אליו וספרה את הכסף, ג'ואנן פנה ללכת מהדוכן, הוא המשיך לסייר במקום- לפחות עד שירצה לחזור לביתו.
"בשבילך," נערה בהירת שיער צצה משום מקום, "חשבתי שתרצה קצת עזרה."
ניאה. היא לבשה שמלת בד משוספת, כדי להיטמע בקהל.
"מה את רוצה?" שאל.
ניאה הרהרה. "שום דבר. חשבתי לבוא איתך, הרי אני אף פעם לא עושה זאת."
"את גם לא תעשי," אמר ג'ואנן. "אני לא צריך אותך כאן, אין לך עניינים מלכותיים לעסוק בהם?"
"אבא בפגישה."
ג'ואנן נאנח. "בסדר. מה את רוצה שנעשה?"
"אני לא יודעת…" השיבה, "אף פעם לא ביליתי כאן…"
"זה הוא לא מקום בילוי!" רטן.
ניאה הנהנה, היא הניחה את ידה בידו והחלה ללכת. "קדימה! אני לא הולכת לבזבז את כל היום בניסיון נואש לגרור אותך, קדימה!"
הוא לא מש ממקומו, לג'ואנן היו תוכניות אחרות.
"למה לא נצא מחוץ לגבולות הממלכה? זה יהיה כיף גדול."
היא הרהרה. "אני לא בטוחה, ג'ואנן. אבא יכעס."
"הוא לא יודע שאנחנו כאן," ג'ואנן החווה בידו, "הוא גם לא ידע אם לא תגידי כלום בעניין."
ניאה החלה להתנועע.
"את באה?"
"רק אם אתה בא!" קראה בהתלהבות, היא הניחה לו למשוך אותה אל מחוץ לשוק.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°
ג'ואנן לא חשב שיהיה כל כך נורא,
הוא חשב שניאה תניח לו ברגע שיעזבו את הממלכה, והיא תתחיל להתלהב מכל דבר שזז.
"לאן אנחנו הולכים?" היא שילבה את זרועותיה על חזה. "כבר מאוחר. אבא בטח דואג."
"את מדברת שטויות," נאנח.
ניאה הביטה בו בהשתהות. "לאן אנחנו הולכים?"
"לממלכה השכנה-"
"אז אתה מצפה ממני לברוח איתך לסילסיה?" היא נחרה בבוז. "אני מבינה שאי אפשר לסמוך עליך, המלך שלהם מת- אם יראו אותנו, הם יאשימו אותנו ויתקפו את הארמון, אני אהיה במקום בטוח אז."
ג'ואנן גיחך. "זה לא יקרה. ומלבד זה, אנחנו לבושים כאיכרים."
"אנחנו כבר כאן!" הדגיש, "הלכנו לפחות ארבע שעות, איך זה שאז לא התלוננת?"
"איך זה שאתה כזה מעצבן?"
ג'ואנן הרגיש את סבלנותו מתפקעת, נחיריו התרחבו. "את מוכנה להמשיך ללכת?!"
היא ליפפה תלתל זהוב סביב אצבעה בשתיקה ומלמלה מילת גנאי כל שהיא.
"אני מוכנה," נאנחה.
הוא הנהן ולפת את ידה, סילסיה נמצאה במרחק לא רב מהם, הליכה מועטה- בדרך נבנה כפר.
"איך נעבור את המקום הזה? אתה חושב שהשמירה כבדה?"
"כן," השיב, "המלך שלהם נרצח בידי מישהו, הם חייבים להגביר את האבטחה."
"כדי שלא ירצחו את השומרים?" לגלגה ניאה. לעיתים ג'ואנן שנא את האופי המזלזל אך המבויש שלה.
"אני לא חושב." אמר.
"אולי הם מנסים להגן על האוצרות שלו… "
ניאה הציצה מבעד לגבעה שעליה התמקמו, היא שלחה מבט חטוף ומודאג אליו.
"ג'ואנן-"
"לא עכשיו!"
"ג'ואנן…"
הוא הסתובב אליה בכעס, "מה?!"
"זה!"
שני שומרים מפותחים לפתו את ידיהם בחוזקה, הם לחשו דבר מה אחד לשני.