סהרה 5
'אבא.' אמרתי בביטחון, ממיינת בראשי את המידע לדברים שאני יודעת, ודברים שאני לא יודעת. את הדיוקן תליתי מעל המיטה, בתקווה שיעזור לי למצוא את אמא, אך לשווא.
'הזאב חייב להיות ידידותי' אמרתי, ממשיכה למיין, 'אם הוא הקריב את עצמו בשבילי, הוא בטח היה חבר טוב של אבא שלי, או של אמא שלי' המילים האחרונות חלפו בראשי בלחש. אם כך, למה אבא בוכה?
'הם בטח בסכנה, אם הזאב היה צריך למלט אותי, אולי זו הסיבה שאבא שלי בוכה. הוא לא רוצה להיפרד, או שהוא מפחד. ואיפה אמא? האם היא מתה? למה היא לא נפרדת ממני?' כל כך הרבה שאלות ומעט תשובות.
שאלה אחת עלתה וצפה לראשי. 'מה משמעות הדימיון ביני ובין הזאב? שכן מצאתי את אבי, אז איך יצא שירשתי את צבע העיניים שלו? ואולי..' פסלתי את האפשרות. 'זה מגוחך. לא ייתכן שהזאב הוא אמא שלי- הוא בן, אני בטוחה. אבל.. מה לגבי דוד?"
הראש שלי הסתחרר. 'למה דברים לא הגיוניים?' כעסתי. "אני הולכת לצוד" קראתי לבסוף ויצאתי מחדרי.
זו הפעם השניה שאני מעלה את זה (סהרה 5), אבל נראה לי שהרבה פיספסו אז.. אני מקווה לקבל לפחות תגובה אחת על התעלומה הזו^^
תגובות (2)
אני לא כל כך עוקב אחרי הסיפור, אבל אני מאוד אהבתי את החלק הזה, מאוד אהבתי אותו אבל תעשי את הפרקים יותר ארוכים ואני אשמח אם תרשמי לסיפור החדש שלי.
גם אני לא עוקבת אבל זה נשמע מאוד מסובך ומלא הפתעות ומיסתורין ואני מאוד אהבתי את זה.
אני מסכימה עם עמית22 שהציע לעשות פרקים יותר ארוכים, אני לגמרי מסכימה כי אם יהיה 60 פרקים וכל פרק הוא כמו שאת כתבת עכשיו, הסיפור יהיה מאוד קצרצר וזה חבל.
נשמע מאוד מעניין, כל הכבוד ♥