סהרה 6

"סהרה, את יודעת שזה חייב להיעשות." קרא אלי נטר. שילבתי את ידי. "אתה לא יכול לחתן אותי!" זעקתי במחאה. "תאמיני לי שאני גם לא רוצה. זו חובתך כמלכה לספק לנתינים יורש!" הסביר. "אני כבר כמעט בת 20, מלכתי מעלייך כבר שלוש שנים.. ואתה עדיין אומר לי מה לעשות!" התמרדתי. "אני רק מייעץ לך! בפועל את ממילא לא מקשיבה לי, לא כך? בדרך כלל ההורים צריכים לעשות את זה אבל..-" נעצתי בו עיניים רושפות. "אתה הכרת את ההורים שלי? אתה יודע איך הם חושבים ומה הם היו אומרים? איך אתה מסוגל לייצג אותם?" נטר היסס לרגע. "לא, אבל אבא שלי כן." עיני נפערו.

ישבנו מסביב לשולחן, דנים בעבר על כוס תה. "איך הוא נראה?" שאלתי בחולמניות. "הוא היה דומה לך. הוא במראה, והיא באופי." סיפר. "מאיפה הכרתם?" האיש חשב לרגע. "אני לא זוכר כבר, עברו שנים. הייתי בחתונה שלהם." סיפר. "זה בטח היה ממש ממזמן.." מילמלתי. "לא בהכרח, את נולדת ממש אחרי." סיפר. "הייתי טעות?" עיקמתי את אפי. "אני מאמין שכן, אבל לא זכור לי שהם התייחסו אלייך כטעות. הם אהבו אותך מאוד." הידיעה שימחה אותי.