נשאבת – פרק 2
"הילדה מהנבואה…" ענה הזאב.
"מה? צעק הקול האפל. "אני עדיין לא מוכנה!"
שתיקה התפשטה בחדר.
"תרגל אחריה. תביא לי אותה. חיה או מתה!" היא ציוותה על הזאב.
"אבל אני חלש! אני זאב שליח!" אמר הזאב.
אבל לפניי שהספיר לומר עוד משהו אחד הוא הפך ליצור מפחיד, עם פרווה שחורה נוצצת. יצור גדול, עם שיניים חזקות וטפרים חדים, שהספיקו כדי להרוג פרה בכמה שניות. העיניים שלו בהקו בצבע ירוק מפחיד. הרגליים שלו התחזקו.
"אמרת משהו?" שאלה הפייה הרעה.
הם צחקו צחוק מרושע.
"עכשיו צא!" קטעה הפייה הרעה את הרגע.
-חזרה אלינו-
"הוא לא מפחיד אותך?" שאלתי.
באותו זמן ארזנו את הצידה והצטיידנו בדברים מהסביבה, שאולי יעזרו.
"למה שכן?" היא שאלה. "הוא זאב שליח! הוא כלום לעומת זאבי תקיפה!"
"יש יותר גרוע?" שאלתי בפליאה. בלעתי רוק.
"למה לא? היא הפייה הכי חזקה שיש! אם היא לא הייתה מרשעת, העולם הזה היה מושלם!" צעקה אלין.
"אין כזה דבר מושלם" מימלתי, בקול חלש, שלא תשמע.
יצאנו לדרך. נכנסנו למעווה היער. כל רעש קטן נבהלתי, אבל אלו תמיד היו רק ציפורים.
"אך!" צעקתי בכאב. נתקלתי באבן. הרמתי את האבן הבוהקת. היא הייתה בגוון כחול עם פס אדום.
הראתי אותה לאלין. היא לקחה והכניסה לתיק. לא פירטה.
"מה זה?" שאלתי. אם היא לא מפרטת לי, אז אני אשאל.
"אבן המשאלות…" היא ענתה. אבל מבטה היה מרוחק.
"מה היא עושה?" שאלתי.
"היא נותנת משאלה לאדם הראשון שמבקש. הן מאוד נדירות."
ישעתי שלאלין אין משפחה, חוץ מהמשפחה המאמצת.
"את תשתמשי בה בשביל להחזיר את הורייך לחיים, נכון?" שאלתי.
הם נהרגו במסע דומה לשלה, שהאם של הפייה הרעה הנוכחית שלטה.
במקומם יצאו אחרים והכל נגמר. עכשיו הפייה החדשה חוזרת.
"אוליי, אני לא יודעת. יש להן כח חזק כל כך…" היא ענתה.
לא המשכתי בשיחה. הגענו לנהר עצום. לא היה לא גשר, ולא אפשרות לעקוף אותו.
"נעצור למחנה לילה" פתרה אלין את הבעייה.
פרקנו הכל וישנו.
שמעתי רחשים מפחידים
ו…
תגובות (5)
תמשיכי
עוד שני אנשים :)
מה אף אחד לא רוצה שאני אמשיך???
אני כן
עוד מישהו ממשיכה :)