נקמת דם פרק 2

במהלך כל הנסיעה של הניידת לתחנת המשטרה היד של תום עלתה באש כמעט כל כמה שניות. תום לא הבין למה אבל מאז שהמלחמה נגמרה משהו לא כשורה עם הכוחות שלו. ביומיים האחרונים לפעמים היד שלו זימנה אש בלי שהתכוון או שסלע פשוט הופיע משום מקום ונחת לו על הרגל."זה עדיין קורה?" שאלה אליאנה."כן" אמר תום."איך את מרגישה עם כל שקורה כרגע?"."קצת מפחדת" היא הודתה."אם המוות האדום יודע על זה זה לא יגמר בטוב"."הכל יהיה בסדר" תום הביט לה בעיינים ."אם יקרה משהו נסתלק משם". היא הנהנה.
בסופו של הדבר הניידת עצרה ליד וואן שחור שעליו היה סמל של נחש כחול, הסמל של יחידת שר"ף."מה זה אמור להביע?" שאל תום."תרגע" אמר אחד השוטרים."רק הוואנים האלה רשאים להיכנס ל"לווייתן"
"לווייתן?" שאלה אליאנה."המוסד היחיד שמסוגל להחזיק בעלי כוחות" אמר השוטר השני."עכשיו תיכנסו למשאית לפני שאתעצבן" הוא הוציא שני אזיקים עם לד בצבע תכלת ושם על הידיים שלהם."מטעמי בטיחות" הוא הסביר והם עלו לוואן. בפנים כבר היו לפחות שני אנשים אחרים שידיהם היו אזוקים באותם אזיקים. על ההגה ישב שוטר נוסף שהיה לבוש בשריון מתכת והיה חמוש ברובה שהוצמד אליו מכל עם חומר הפלנקס. ברגע שהוואן החל לנסוע החלונות שלו הוחשכו באמצעות לוח מתכת שירד מהתקרה."אסור לאף אחד שלא עובד שם לדעת את הדרך ל"לוויתן" הסביר הנהג.'הגיוני' תום חשב לעצמו. לאחר חצי שעה בערך הוואן עצר מול שער שחור גדול. הנהג הוציא כרטיס כלשהו והראה אותו לשומר שישב בעמדת השמירה של השער ואחרי כמה חילופי דברים הוואן נכנס ל"לוויתן" מקום שנראה כמו הכלאה בין בית כלא למחנה צבאי. כשהם יצאו מהוואן התקרבה לעברם קבוצה של שישה חיילים שכולם לבושים כמו הנהג של הוואן. שנים מהם לקחו את תום ואליאנה למבנה צדדי שהיה ליד השער שממנו הם נכנסו בזמן שכל השאר נכנסו לתוך הכלא עצמו."חכו כאן" אמר אחד החיילים."האסיר יגיע בקרוב"

כעבור כמה דקות שני חיילים נוספים שליוו אדם לבוש בבגדי אסיר נכנסו."כמו שביקשת" אמר אחד מהם לאסיר."תהנו מהחמש עשרה דקות שיש לכם" הם יצאו וסגרו את הדלת. רק תום, אליאנה והאסיר נשארו בחדר."אבא!" אליאנה רצה לעברו וחיבקה אותו."טוב לראות אותך" אמר האסיר.
"תום. תכיר את אמיר שטרן" אליאנה אמרה."נעים להכיר אותך" תום לחץ את ידו."נעים להכיר אותך אחרי כל מה שבתי סיפרה לי עליך" אמר אמיר. תום נהיה נבוך."אם לומר בכנות לא ציפיתי לפגוש אותך כל כך מהר" אמר תום."זה בסדר" אמר אמיר."הגיוני שמעמדי כראש ארגון פשע קצת ירתיע אבל לא משנה" הוא אמר."איך הגעת לפה?" שאלה אליאנה."אני לא בטוח אבל ישבתי כרגיל בביתי. ציפיתי בטלוויזיה ופתאום ננעץ בי חץ הרדמה משום מקום" הוא אמר."כשהתעוררתי זה היה בבסיס צבאי נטוש מול אבו-אחמד". אליאנה נאנחה."לא הוא" היא רטנה.
"מי זה?" שאל תום."מישהו שיש למשפחה שלנו איתו עבר קצת איך נגדיר את זה- מסובך" אמרה אליאנה."הוא במקור היה חייל בארגון הפשע שלי" אמר אמיר."עד שתפסתי אותו מרגל עבור ארגון אחר"."המוות האדום?" שאל תום.
"לא בדיוק. ארגון אחר שכבר לא קיים" השיב אמיר."בכל מקרה אחרי זה הוא נתפס על ידי המשטרה ולפי מה שאני יודע נידון ל15 שנות מאסר".
"רק שהוא ברח ועכשיו מחפש נקמה כמובן" אמרה אליאנה."אמרתי לך שהיית צריך לחסל אותו על מה שהחוצפן הזה העז לעשות"."מה הוא כבר עשה?" שאל תום. 'ומעניין למה אליאנה רוצה לחסל אותו' הוא חשב לעצמו."סיפור ארוך" היא אמרה.
"לפי מה ששמעתי מהשוטרים הוא קיבל כוחות מהגל האדום והם תיארו אותו כמו "כשף דם" אמיר אמר."אז יש לנו עסק עם מטורף שיכול לעשות כשפות דם?. נהדר" אמר תום. משהו החל לצפצף."מה זה?" שאלה אליאנה.
"זה אומר שנותרו לנו חמש דקות" אמר אמיר.
"אכן" נשמע קול ושער אדום נפתח מולם שממנו יצא איש לבוש כמו מסתערב."חמש דקות לחיות" הוא אמר