נפש חיה – פרק 13. "שלום".

אלכסנדר העביר את מבטו מניק לקים ואז שוב הביט בניק ואז חזר להביט בקים.
הוא ביקש שהאדמה תבלע אותו, לצערו זה לא קרה.
"אז," אמרה קים בחיוך רחב שחשף שיניים צחורות, "נשאיר אתכם לבד לשיחת אבא ובן."
קים סימנה בעיניה לאמיליה והן יצאו מהחדר.
"אתה לא צריך להעמיד פני שמח." אמר ניק בקרירות.
"מה אתה עושה פה?" שאל אלכסנדר בתקיפות, "לא הייתי ברור מספיק כששלחתי אותך לבית יתומים? אני לא רוצה לראות אותך."
"אל תחמיא לעצמך, אבא -" אמר ניק.
"אל תקרא לי אבא!" צעק אלכסנדר.
"אל תחמיא לעצמך, אבא." הוא הדגיש את המילה אבא וחייך, "לא באתי בשבילך."
"אז בשביל מי?" שאל אלכסנדר. עיניו החומות – צהבהבות נפערו בסקרנות ואצבעותיו הארוכות והבהירות שיחקו זו בזו.
"אלכסיס." הוא ירה את המילה לחלל האוויר, כשרגש אחד נשמע בקולו, שנאה.
"באת להרוס את הקבר שלה?" שאל אלכסנדר בעצב, "אולי לרסס עליו גרפיטי?"
"זה היה יכול להיות רעיון נחמד," אמר ניק בחיוך מזויף. אלכסיס הייתה הבת המעודפת על אלכסנדר, וכולם ידעו את זה. "היא כישרון מהלך." תמיד אמר לכולם ורק ניק היה אכזבה.
אמו מתה כשילדה אותו, זה רק הוסיף לאלכסנדר עוד סיבה לשנוא את ניק.
אבל אף אחד לא טרח להסתכל על הצד שלו. הוא גדל בלי אמא, עם אחות גדולה שדאגה להשפיל אותו בכל הזדמנות שיצאה לה, ואבא שבקושי התייחס אליו.
ואז כשעבר את השינוי הראשון שלו הוא התרגש. זה היה היום המאושר בחיים שלו. סוף סוף אבא שלו יוכל להתגאות בו. אך כשאביו גילה שבנו נהפך לצב ולא לנשר, הוא התכחש אליו.
"מי זה?" תמיד היו שואלים אותו כשראו את ניק.
"אני לא יודע. איזה ילד עני אחד שמסתובב פה ליד הבית שלי." הוא מיהר להשיב.
כל לילה ניק היה בוכה בשקט, במחשבה שהוא לא בסדר. שהוא לא היה צריך להיוולד.
לבסוף אביו שלח אותו לבית יתומים. כל הילדים שם שאלו אותו מה קרה להורים שלו, והוא נאלץ לשקר ולהגיד שהם מתים.
הוא ניסה לנתק כל קשר לחיה המקבילה שלו. הוא אפילו נהפך לאצן מצטיין.
אבל הוא עדיין היה איטי. קליטתו הייתה איטית, דיבורו היה איטי וחוש ההומור שלו גם, איטי.
ואז הוא פגש את אמיליה וקים שנהפכו לחברות הכי טובות שלו. וכמוהו, גם להן הייתה חיה מקבילה, של אמיליה הייתה גירית ושל קים, זיקית.
גם בסביבתם, הוא עדיין התבייש בחיה המקבילה שלו, אך לא כמו פעם.
אך לאחרונה היחס שלו אל אמיליה וקים השתנה. או רק היחס לאמיליה.
הוא גילה כלפיה רגשות שלא ידע עליהם עד שלבסוף הוא התאהב בה.
"נו, ספר לה." קים תמיד אמרה לו. אך הוא היה ביישן מדי, ביישן ופחדן.
ועכשיו הוא מצא את עצמו איתן ועם אביו כשמטרתו ברורה.
"זה היה יכול להיות רעיון נחמד," הוא חזר על דבריו ותוספת של ארס נלוותה אליהם, "אם היה לה קבר."
"למה אתה מתכוון?" שאל אלכסנדר וכיווץ את עיניו בבלבול.
"היא בחיים," אמר ניק, "אלכסיס בחיים."
על פניו הזרועות קמטים של אלכסנדר עלה חיוך מאושר ומופתע לחלוטין.
"אל תמהר לשמוח." אמר ניק בחיוך.
"למה אתה מתכוון?" שאל אלכסנדר בשנית וצעד צעד קדימה לעברו.
"היא נשואה עם ילד," אמר ניק ואף לא טיפת רגש נראתה בעיניו הירוקות הנוצצות, "ובעלה הוא האויב הכי גדול שלך." הוא בלע את רוקו והמשיך, וכל מילה פגעה באלכסנדר כמו סכין שננעצת בחזהו. "היא נשואה לפיית'ון."

"אמא," לחש ניקו ועיניו הירוקות נצצו בפחד, "מה אנחנו עושים פה?"
"עוד מעט, מתוק." לחשה אלכסיס וליטפה את שיערו השחור כנוצות עורב.
"גיימס!" צעק פיית'ון בחוזקה. הוא שנא שגורמים לו לחכות.
חיה קטנה יצאה מבין הצללים החשוכים שבסמטה. היא הייתה קטנה, אפורה ופרוותית עם זנב ארוך ומפוספס בפסים עבים בצבעים שחור ואפור בהיר. מסביב לעיניה הכהות הייתה מעין מסכה שחורה ומסביבה מסגרת לבנה. כפות ידיה היו קטנות ושחורות ולהם ציפורניים קטנות.
אוזניה הקטנות היו זקופות ושערות שפם לבנות עיטרו את אפה השחור.
לפתע החיה, שבעצם הייתה רקון, השתנתה לצורת בן אדם.
הוא היה גבוה ורזה עם עור אפרורי וקצת חיוור. עיניו היו כהות וקטנות ושיערו בצבע החום הכהה היה מפוזר ונזקק נואשות לתספורת. זיפים רבים כיסו את פניו ויצרו מעין זקן.
ציפורניו היו מוזנחות, מלוכלכות וארוכות ועל פניו נמתח חיוך זדוני מעט שחשף שיניים מצהיבות.
הוא לבש בגדים אפורים ומרופטים ומגפי עור שנראו יקרים מאוד, במיוחד ביחס לבגדים האחרים שלבש.
"פיית'ון," אמר ג'יימס ופרש את ידיו לרווחה, "כמה טוב לראות אותך!"
"שכח מזה, ג'יימס," אמר פייתון בארס, "אין עליי משהו שתוכל לכייס."
"למה ככה?" שאל ג'יימס בחיוך, "אני לא יכול לשמוח שאני רואה אותך? ואת הילד החמוד שלך? ואת אשתך היפהפיה?"
הוא צעד לעבר אלכסיס, קד קידה צנועה והושיט את ידו האפורה קדימה.
במקום לנשק את ידו, אלכסיס לחצה אותה בהיסוס.
ג'יימס רק חייך חיוך רחב ופנה לעבר ניקו.
"תראו אותך!" אמר ג'יימס. הוא פרע את שיערו השחור וצבט את לחיו בעדינות, "כמה שגדלת!"
ניקו חייך בגאווה ושאל, "מי אתה, אדוני?"
"מנומס, הילד." אמר ג'יימס לאלכסיס ואז פנה שוב לניקו, "אני ג'יימס, הדוד ג'יימס."
"די עם המשחקים!" צעק פיית'ון.
"לא להתעצבן, חברי, שמעתי שזה לא טוב ללחץ דם." אמר ג'יימס.
"אנחנו לא חברים." אמר פיית'ון בזעם, צעד לעבר ג'יימס ודחף אותו.
ג'יימס נחת על הרצפה וחיוכו נמחק מפניו. הוא התרומם, ניקה את האבק מבגדיו ואז שרק בחוזקה.
חיות נוספות יצאו מהצלללים.
שועל עם פרווה אפורה וצהבהבה, אוזניים גדולות וזקופות ועיניים כהות.
תנשמת גדולה עם פנים לבנות בצורת לב, נוצות לבנות ומעט אפרפרות, עיניים כהות ומקור ורדרד.
לידה התעופף עטלף שחור ממין אשף עם עיניים קטנות וכהות, כנפיים שחורות, אוזניים רחבות וזקופות, אף קטן ושחרחר ופה מלא בשיניים חדות.
בסמוך לשועל צעד קיפוד קטן וחום, מעוטר בקוצים חדים ולבנים, עיניים כהות, אף שחור ורגליים מעט ורודות.
סנאי קטן בצבע חום – אדמדם קיפץ לו על המדרכה האפורה. היה לנו זנב גדול ופלומתי, בטן לבנה ועינים קטנות וכהות. בידיו הקטנות הוא החזיק אגוז קטן.
ליד הסנאי צעד קופיף עם פרווה עבה ומשיית בצבעים אפור וחום כהה. עיניו הענקיות ביחס לגודלו נצצו בצבעם החום וזנבו הארוך והאפור נגרר אחריו על המדרכה.
ולבסוף, קטן מכולם, צעד עכבר קטנטן ואפור, עם עיניים כהות, שערות שפם אפורות, אף ורדרד ורגליים ורדרדות גם הן.
פיית'ון, אלכסיס וניקו צעדו כמה צעדים לאחור וצפו בהם משתנים.
השועל השתנה לאדם גבוה ורזה עם עור בהיר, עיניים כהות ושיער שטני.
התנשמת לאישה נאה, גבוהה מאוד ורזה עם עיניים ירוקות בהירות ושיער בלונדיני, כמעט לבן.
עטלף האשף השתנה לאדם רזה שגובהו ממוצע, עם שיער שחור, עור כהה ועיניים כהות.
הקיפוד השתנה לאדם נמוך ומעט שמנמן עם עור מעט שזוף, שיער קוצני בצבע חום ועיניים בצבע חום בהיר.
הסנאי השתנה לאישה גבוהה ורזה, עם עור בהיר, עיניים בצבע חום – אגוז, שיער חום – אדמדם ושיניים קדמיות מעט בולטות. בידיה העדינות והבהירות היא החזיקה אגוז קטן וחום.
הקופיף השתנה לאדם גבוה ובעל משקל ממוצע. עורו היה מעט שזוף, עיניו גדולות וענבריות ושיער בצבע קינמון.
אחרון, העכבר השתנה לאדם נמוך ורזה עם עור בהיר, שיער אפור ומעט לבן, עיניים כהות וציפורניים כסוסות. שיניו היו צהבהבות ומעט עקומות.
"ג'יימס, חכה!" צעקה אלכסיס, "אנחנו מצטערים!"
"או, מתוקה," אמר ג'יימס, "אני יודע שאת מצטערת אבל האדם הזועף והכעוס הזה," הוא הצביע לעבר פיית'ון, "לא ממש."
אלכסיס הביטה לעבר פיית'ון ומבטה כאילו ציווה עליו להתנצל.
"אוקיי, אוקיי. אני מצטער." סינן פיית'ון דרך שיניים חשוקות.
"זה כבר יותר טוב." אמר ג'יימס. "שנחזור לסיבה שבגללה כולנו פה?"
"ניקו, הוא מעורב," היא אמרה בצרפתית כדי שניקו לא יבין, היא עצרה והרהרה איך אומרים את המילה הבאה עד שלבסוף נזכרה, "הגנרלים, יהרגו אותו."
"אז אתם רוצים," אמר ג'יימס בצרפתית רהוטה, "שנהיה על הכוונת של הגנרלים יותר ממה שאנחנו כבר עכשיו?"
אלכסיס הנהנה בחשש.
"מוצא חן בעיניי!" אמר ג'יימס בחיוך.
"ניקו," אמרה אלכסיס בעצב, "אבא ואמא משאירים אותך לעשות כיף חיים עם הדודים שלך. בסדר?"
"כן! כיף חיים!" צעק ניקו בהתרגשות.
הוא התקדם בקפיצות לעבר ג'יימס קורן משמחה.
"תגיד לאמא ואבא שלום." אמר ג'יימס.
"שלום!" חזר אחריו ניקו ונופף בידו.