נפש חיה – פרק 10. "אהבות".

blackwidow12 13/09/2015 310 תגובות

פרק מיוחד לכבוד ראש השנה! אז האם זאת ההתחלה של כמה זוגות חדשים? זאס/ג'אק, אולימפידם/אדמפיה וטייסיאן/ איאטייסי. (כן אני יודע שאני גרוע בזה..) אשמח לשמוע ביקורות/עצות/הערות/הארות/שאלות. קריאה מהנה! שיהיה לכולם חג מתוק ושמח ושנה טובה מלאה בהתחלות חדשות!!!!!

"לא!" הצעקה של אדם המשיכה להדהד במוחו.
הוא ראה את הסכין ננעצת בגרונה של אולימפיה ואז נשלפת ממנה כשהיא מכוסה בדם. הדם של אולימפיה.
הדם השפריץ לכל עבר והיא נפלה, כשעיניה הכחולות פעורות בהפתעה.
אלפי מחשבות התרוצצו במוחו של אדם אבל אחת מהן גרמה לו לקפוא במקום, אני הרגתי אותה.
הקולות חלפו על פניו כהרף עין, הוא יכל לראות את האיש הולך יחד עם הבריונים שלו, צוחקים ומחייכים בזדוניות. הוא ראה את קארים רצה לעברה של אולימפיה וקוראת בשמו של אדם אלפי פעמים, אך הוא נשאר קפוא.
ואז הוא שמע את אולימפיה צורחת בכאב והוא יצא מההלם.
הוא מיהר אליה ועצר את הדימום בידיו, אך זה כבר היה מאוחר מדי.
דם, בכל מקום. על הרצפה, על אולימפיה, על קארים ועל אדם, הידיים של אדם.
הוא הרים את ידיו המגואלות בדם והתבונן בהם בעיניים החומות כדבש שלו.
"מה עשיתי?" הוא מלמל לעצמו בקדחנות, "אני הרגתי אותה."
הדמעות זלגו מעיניו באותה מהירות כמו הדם שזלג מגרונה של אולימפיה.
"לא – זה לא." הוא בקושי דיבר, "זה לא יכול להיות."
"אדם," אמרה קארים בבכי, "היא מתה. אתה לא יכול לעזור לה. זאת לא אשמתך."
"לא – " המשיך אדם להגיד, "זה לא יכול להיות. אני אהבתי אותה, אני -"
קארים לא ידעה מה להגיד. היא לא הייתה טובה כל כך בענייני רגשות. במיוחד לא רגשות אהבה.
"אדם, אני מצטערת." היא ידעה כמה מטומטם זה נשמע אך זה היה הדבר היחידי שעלה בדעתה.
הוא רכן לעבר אולימפיה ונשק לשפתיה האדומות מדם. הוא התרומם בקושי וצפה בה שוכבת חסרת חיים על האדמה כשדם מקיף אותה מכל עבר.
לפתע היא השתנתה. זרועותיה התארכו וראשה גדל. עורה נהפך ורוד וזרועות חדשות צמחו לה.
אולימפיה לא הייתה אולימפיה עוד. היא הייתה תמנון עם חתך מדמם בצווארו.
לפתע החתך התחיל להיסגר והתמנון השתנה חזרה לצורת בן אדם, לאולימפיה.
הצבע חזר לעורה בהדרגה ועיניה הכחולות נפקחו לפתע. היא השתעלה בקושי ואז התרוממה בכאב.
אדם וקארים לקחו צעד אחורה. "את – " ניסה אדם להגיד, "את היית מתה."
אולימפיה חייכה בביישנות, "לא צריך להזכיר לי."
"איך עשית את זה?" שאלה קארים בהפתעה.
"זה משהו שארתור אמר לי," הסבירה אולימפיה, "תמנונים יכולים להצמיח איברים כרותים. אנשים שהחיה המקבילה שלהם היא תמנון יכולים להתרפא."
"עכשיו את אומרת?" שאלה קארים, "מה היה קורה עם הוא היה תוקע את הסכין בי?"
"לא ידעתי שאני יכולה להתרפא ברמות כאלה." הסבירה אולימפיה. "אני מצטערת."
"לא," אמרה קארים, "זה בסדר. העיקר שאת בחיים ואת בסדר."
"אתה שתית את הדם שלי?" שאלה אוליפמפיה בהפתעה כשראתה את השפתיים האדומות מדם של אדם.
"לא,אני -" ניסה אדם להסביר.
"הדם השפריץ עליו." עזרה לו קארים. אחרי הכל, חשבה לעצמה, אני יודעת דבר או שניים על אהבה. היא הופכת גם את האמיצים ביותר לפחדנים.
"אה, מצטערת." אמרה אולימפיה.
"זה לא היה כל כך נורא." חייך אדם.

זאק פקח את עיניו. הוא שכב במיטת בית חולים, מחובר לכל מיני צינורות ומכשירים.
ג'ס על ידו וכשראתה אותו היא צרחה בהפתעה.
"לא לצרוח." חייך זאק.
"אתה בחיים!" צרחה ג'ס שוב.
"לא לצרוח." הוא אמר שוב.
"אופס… סליחה." מיהרה ג'ס להתנצל.
"אז מה קרה?" שאל זאק. "אני זוכר שהוא ירה בי אבל מה קרה אחר כך?"
"אתה קפצת על האקדח בטמטום מוחלט, כן? ואז הוא רצה לירות שוב אבל צ'ייס העיף לו את האקדח ואז הוא נהפך לעורב ורייצ'ל לבז והם נלחמו באוויר." היא הדגימה כל מיני תנועות קונג פו באוויר והמשיכה, "ואז הוא התעופף והזמנו אמבולנס ואז הגעת לבית חולים והוציאו לך את הכדור ועכשיו אתה פה." סיימה ג'ס.
"איבדתי אותך בטמטום מוחלט." ענה זאק בחיוך.
"אולי אחרי הכל זה לא היה טמטום כל כך גדול." אמרה ג'ס. "זאק אתה הצלת אותי. אין לי איך להודות לך ע -"
הוא קירב את פניה אליו והצמיד את שפתיו לשלה. עיניהם נעצמו ושיערה השחור של ג'ס עם הפס הצהוב נפל על כתפיו של זאק.
הם התנתקו וזאק מיהר לדבר. "אני מצטער, זה היה כל כך מטומטם."
"לא זה לא." אמרה ג'ס בחיוך. "זה היה מעולה."
שפותיהם נפגשו בשנית והם נשארו בנשיקה, כמו בציור.

"הצלחנו!" צעקה אנדי. "נפטרנו מהעקרבים!"
"מה שעשית שם," אמרה טייסי לאיאן, "היה מדהים!"
"עשיתי את מה שהייתי צריך לעשות." גיחך איאן. אבל הוא ידע שבאותו רגע הדבר היחידי שהיה יכול לחשוב עליו זה שטייסי תהיה בטוחה.
חוץ מאמא שלו, אף פעם לא היה לו אכפת מאנשים. ואם כן, בסופו של דבר יצא שהוא פוגע בהם. אבל טייסי הייתה שונה, משהו בסקרנות שלה ובביישנות שלה משך את איאן.
היא הייתה יפהפיה למרות שלא הקדישה זמן למראה שלה ולחיצוניות שלה, ואיאן אהב את זה אפילו יותר.
עיניה הירוקות והשופעות חיים, היו ניגוד מוחלט לעיניו הכחולות הקרות. שיערה החום – אדמוני היה ההפך משיערו השחור ועורה השזוף ליד העור החיוור שלו דמו לשוקו ו – וניל.
אך למרות כל השוני ביניהם הם היו כמו נשמות תאומות.
אתה לא יכול, חשב לעצמו איאן, היא לא תרצה אותך וגם אם כן אתה תפגע בה בסופו של דבר.
טייסי את מטומטמת, חשבה לעצמה טייסי, תפסיקי לחשוב שהוא אוהב אותך כי הוא לא. אין לך סיכוי איתו. אבל אולי יש לי?
אם לא תגידי איך תדעי? אמר קול קטן במוחה של טייסי
אנדי וקונריס הלכו לחפש לכולם משהו טעים לאכול והשאירו את איאן וטייסי לבדם.
"טייסי?" שאל איאן.
"כן?"
"את בסדר?" שאל איאן.
על החיים ועל המוות, חשבה טייסי. "אני אוהבת אותך."

תגובות (310)

תולעת סיפורים... ;)

אני פשוט חולה על ג'ס (מעניין מי כתב אותה XD) ואתה מציג אותה בצורה כל כך טובה!! איזה חמודים שתי הדמויות הקטנטנות שלי…♥
האמת, שעל איאן וטייסי לא חשבתי… זה קרה לי דיי מהר מידי, ואותו דבר לגבי אדם ואולימפיה, אבל הם כאלה מאמיים!
רייצ'ייס!
ג'אק!
טייסאן!
תמשיך!

13/09/2015 13:10

תולעת סיפורים... ;)

אה, כמעט שכחתי! יש לי הפתעה בשבילך בפרק היום XP

13/09/2015 13:22