נערת הקרח- פרק 3
הוא אמר לי שהוא מכיר אותי יותר ממה שאני חושבת ושיש דברים שאני אגלה קצת יותר מאוחר ובנתיים אני צריכה לחייות חיים של ילדה רגילה .. ואני שואלת את עצמי איך לעזאזל אפשר לחייות חיים נורמאליים אם אני בעצמי לא יודעת מי אני ומאיפה באתי ומי זאת אמא שלי או אבא שלי הבטתי בחלון ושמעתי שירים אבל משהוא הופיע משום מקום הייתי קצת מוטרדת מאך שהוא ניראה הוא היה כולו שחור והעור שלו לבן כמו שלג הוא היה ניראה חיוור ראיתי איך הוא מביט בי עם הפנים הלבנות שלו והעניים הלבנות כחולות שלו .. הסתכלתי עליו כמה דקות ומשום מקום הוא פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה …חשבתי שאני הוזה אולי אני סתם עייפה אז עצמתי את עיניי עד שהגעתי לפנימייה …
ג'ק: היי לין קומיי הגענו ( מנער את לין בכדי שהיא תקום) נוו ליןן קומי כברר ( צועק ללין שתקום)
אחרי כמה ניסיונות כושלים ג'ק סוף סוף הצליח להעיר אותי …רגע לפני שיצאתי ג'ק עצר אותי והביא לי מן קופסה קטנה שבה הייה צמיד עם אבן טורקיז ג'ק אמר לי שהאבן הזאת תעצור אותי מלפגוע באנשים ושאני אוכל להרגיש נורמאליית למרות שאין לי מושג איך נערה חסרת כוחות יכולה בכלל לפגוע במישהו אחר
יצאתי מהמכונית וחייכתי לג'ק ואמרתי לו תודה על המתנה שהוא הביא לי הוא חייך אליי בחזרה ואיחל לי בהצלחה …
הסתובבתי לכוון בפנימייה והיא הייתה כל כך ענקית הייתי צריכה וויז בשביל לדעת איפה אני נמצאת או לאן ללכת … המשכתי ללכת לכיוון הכניסה של בפנימייה וראיתי כל כך הרבה ילדים וחבורות ..ניסיתי לשאול כמה מהילדים איפה נמצא חדר של המנהל בשביל להירשם ..אבל כל הזמן ילדים פשוט התחילו לרוץ או שאפילו לא שמו לב שאני בכלל קיימת ..אבל משום מקום הרגשתי מן טפיחה קלה על הקטף כשהסתובבתי ראיתי נערה יפייפיה היה לה שיער חום והעניים שלה היום חומות וירקות " היי את חדשה כאן" שאלה אותי אותה הנערה ..עניתי לה שלא ,סתם באתי לטייל כאן את יודעת כל כך משעמם לי בחיים שפשוט התחשק לי לבוא לפנימייה מרצוניי החופשי הסתכלתי עלייה בפנים ציניות ..היא התחילה לצחוק ואמרה שיש לי חוש הומור מאוד משונה "אני דרינה נעים להכיר " היא החלה להציג את עצמה
ואני לין את יכולה להראות לי איפה חדר המנהל אני כבר שעה מנסה לשאול כאן את כולם איפה זה נמצא
דרינה: כע הילדים כאן מאוד לא נחמדים הם חושבים שהם מעל כולם שהם הכי טובים ..
בזמן שדרינה החלה לדבר איתי ראיתי שוב את אותו הילד הלבן שראיתי בדרך לפנימייה … והפעם אני יודעת שישנתי הרבה יותר טוב ושאני לא הוזה
שאלתי את דרינה אם היא מכירה את הילד הלבן שנמצא בין כל התלמידים שהולכים לכיתות …
דרינה: מה על מה את מדברת אין לנו שום ילד לבן ..תגידי את ישנת טוב לפני שבאת לכאן ..
הפניתי שוב את העניים לנער ההוא אבל הוא לא היה שם כאילו שוב בלעה אותו האדמה
אני ודרינה הלכנו לכיוון חדר המנהל .. דפקתי בדלת ומהצד השני היה אפשר לשמע את המנהל צועק כן בבקשה היכנסו
נכנסתי לחדר והצגתי את עצמי למנהל
שלום מר..(מסתכלת על התווית שהייתה לו על החולצה) שלום מר נורמן ..
מר נורמן : שלום וברכה במה אוכל לעזור לך ?
אני לא יודעת אם אתה זוכר אבל ניראה לי שרוזלין רשמה אותי לפנימייה הזאת כשהיא תחליט להעיף אותי מהבית אם אני לא טועה
מר נורמן : כן כן אני זוכר דבר כזה רק שהיא לא אמרה לי את שמך אז איך קוראים לך
לין קוראים לין … כשאמרתי את שמי היה אפשר ליראות בפנים שלו מבט המום כאילו ראה איזה שד
מר נורמן הכל בסדר אתה פשוט ניראה קצת חיוור שאלתי אותו בלי להבין מה קרה
מר נורמן: לין אני מבקש ממך לצאת לכמה דקות אני אקרא לך כשצריך בשביל שתחתמי על כמה דברים בנתיים יש לי שיחת טלפון מאוד חשובה …
יצאתי מהחדר של מר נורמן .. וחיכיתי עד שהוא יקרא לי בזמן הזה החלתי לשמוע על מה הוא מדבר סתם מתוך סקרנות
ומה ששמעתי היה " היא כאן "
תגובות (0)