נערת הזהב

האישה התרגשה מאד , היא הייתה במוזאון הגדול ביותר.
המחלקה הראשונה שאליה הלכה היתה המחלקה הארכיאולוגית .
היא הייתה ארכיאולוגית מוסמכת בעצמה . היא שוטטה בין הדרכים הרבות והגיע
אל יעדה . משהו מעניין משך אותה אליו . האישה צעדה אליו בצעדים קלים .
זהו היה המיצג הקטן ביותר במחלקה , מונח בתוך קופסאת זכוכית גבוהה עמדה פרוסת אבן שטוחה ועליה כתב משונה ולא מובן . על יד המיצג עמד לו עמוד ברזל שעליו נתלה ההסבר
"זהו התרגום " ניחשה האישה .
היא החל לקרוא בריכוז מדף הנייר החדש .

" קוראים לי ג'סיה ואני נערת הזהב .
לפני כמה שנים הורי נרצחו בידי הסולטאן הנערץ שלנו .
כולם ניחשו שהוא פשוט לא טוב ושהוא עוד סולטאן אכזרי , זה היה הדבר הכי פשוט שהיה אפשר לחשוב אבל אין משמעותו שזה נכון . רק אני ושתי הוריי ידענו את סודו הגדול , זה שהסתיר מכולם .
מי שמצא את המכתב הזה חייב לעשות משהו בנוגע לסוד. הסולטאן שלנו היה אל השדים והמוות . הסולטאן אף פעם לא ימות , הוא יחיה לנצח .
לפני שהסולטאן נולד לא היו מחלות , לא היה רוע ולא אסונות טבע .
אך יש בעיה יחידה הסולטאן מחליף פנים כל מאה שנים .
קוראים לי נערת הזאב האבודה בגלל שאני היא בתם של אלי הזהב .
שני הוריי היו אלי הטוב והאושר . שנייהם ידעו את סודו של הסולטאן ונלחמו בו ,
אך בגלל שהם אלי הזהב הם היו טהורים ,מגעו איתם טימא אותם והם מתו . "

האישה לא האמינה למראה עייניה היא המשיכה לקרוא ובפסקה השנייה היה כתוב

" תוצאתם של המחקרים אינה ברורה .
האבן שעליה כתובה ההודעה בת יותר מתשעת אלפים שנים .
ההודעה כתובה בכתב שבו השתמשו לפני חמש מאות שנה.
והדיו שאיתו כתובה ההודעה הוא דיו שהומצא לפני כמה שנים אחדות "

לפתע , ראתה האישה נערה יפה , עם שיער שחור ופרוע ועייני ירוק חודרות .
הנערה עמדה באמצע האולם דוממת .
היא הייתה עירומה ורק שיערה השחור היווה לה כבגד מסתיר .
מאחורי גבה התקפלו להם שתי כנפיים זהובות .
" נערת הזהב " לחשה האישה אל עצמה והנערה התעופפה משם בקלילות .
איש לא שם לב אל הנערה בעלת כנפי הזהב שהתעופפה מהחלון .