נערים – פרק 7

פרק 7
"אני עדיין לא מבינה בדיוק. אצל מי נמצאת המפה לעץ הסייבה?" אליסון התעקשה, למרות שלא הבנתי למה היא ממשיכה להתעסק בזה. –"אליסון זה לא חשוב עכשיו." אחזתי במפרק כף ידה במטרה ללכת,
"זה כן חשוב. תחשוב על זה ג'ייס, האוצר הוא רב עוצמה, אז איזה כוח יש לעץ הזה." פיט הביט בה בחשדנות, "אני לא יודע איפה המפה לעץ. ואם הייתי יודע, לא הייתי נותן אותו לך." הוא עצם את עיניו בחוזקה וכפתח אותם החבלים נשרפו והוא השתחרר,
"אליסון בואי נזוז." ניסיתי שנזוז, עכשיו שאני יודע שהאוצר מתחת לבית שלי עליי למהר. "לא!" היא קראה, והתקרבה אל פיט. "מה זה אמור להביא בדיוק?" היא השיבה לו,
"אני עוד לא יודע מה את, אבל דבר אחד אני יודע. את לא בעלת הכנפיים. וג'ייס יכול להמשיך את המסע שלו לבד." כיווצתי את מצחי, "אני לא! דנקלה אמרה שאני חייב למצוא את בעלת הכנפיים ואת משולש ההוריקן!" הסברתי לו, -"ג'ייקוב לא היה זקוק לאף אחד. אתה גם לא צריך."
התחלתי כבר להסתבך, אז אני לא זקוק לאף אחד בשביל למצוא את האוצר,
"תברח ג'ייס, עכשיו!" הוא קרא ועיניו נפערו, הוא הכופף ומעצם הזנב שלה יצאה זנב ארוך וכתום שפגע ברצפה, החלקתי והפגיון החליק מידי, יצא לה עוד זנב ועוד זנב עד שהיו לה 9 זנבות,
"ג'ייס רוץ!" הוא קרא והושיט את ידיו לעבר אליסון, גופו התעטף בזוהר כחול בהיר ויצאו לפתע שתי חרבות כחולות והוא אחז בהם,
"תיקח את הפגיון ותמצא את האוצר! זה בחשיבות העליונה!" הוא פקד עליי ומיד עשיתי כדבריו, כשהושטתי את ידי לעבר הפגיון אבל זנב נוסף פגע בכף ידי והוא חטף את הפגיון.
"פיט! הפגיון אצלה!" קראתי והצבעתי על הזנב הכתומה ה7 שאוחזת בה, הוא זינק לעבר הזנבות שלה ושרט את הזנבות אחד, אחד בעזרת החרבות. אני ניסיתי לעזור אבל זה היה כזה מדהים, הוא היה כמו נינג'ה, אך היא הייתה חזקה יותר. היא הכתה את פניו והשליכה אותו לאחור, הוא נהדף לאחור אך רגלו הייתה פצועה מאוד. "קיבלתי את מה שאני צריכה. עכשיו להתראות." היא אמרה ונעלמה.
"לא!" קראתי. פיט נאנק ואמר
"זה נגמר."

"מה זאת אומרת זה נגמר? אנחנו יודעים איפה מתחילה הדרך לאוצר אנחנו יכולים למצוא את האוצר ללא הפגיון!" אמרתי, הוא נד בראשו וגניחת כאב נפלטה מפיו, דם רב זלג מרגלו.
"לא! הפגיון הוא המפה, ברגע שהיא תגיע לשם הפגיון יכתוב לה את החידה הבאה." הוא נאנח ונשען על הקיר, "פיט מה הולך שם?" קול של אישה זקנה נשמע מהחדר הסמוך, "שום דבר אימא!" הוא קרא והניח את ידו על הפצע הפתוח של הרגל שלו.
"פיט הרגל שלך.." אמרתי בניסיון מיואש לעזור,
"תמצא את האוצר!" הוא קרא בעודו דוחף את אצבעותיו לפצע ללא שום סיבה הנראית לעין. –"מה אתה עושה?" תקפתי בשאלה,
"היא הכניסה אליי רעל לתוך הרגל, אני מוכרח להוציא אותו.." הוא אמר בעודו נאנק,
"אל תיתן לה למצוא את האוצר.." הוא אמר חלושות,
"פיט.." אמרתי בקול חלוש וזעיר,
"אמרת בעצמך שאני לא יכול למצוא את האוצר בלי הפגיון, אני זקוק להדרכה שלך.."אמרתי, הוא נד בראשו.
"אתה המיועד, אתה לא זקוק לדבר. תאמין שאתה מסוגל.." הוא אמר בקול זעיר ושלף מרגלו מן גביש ירוק קטנטן, הוא השליך אותו על הרצפה ולפתע הפסיק לנשום.
"פיט?" שאלתי,
"פיט?!" התקרבתי אליו, הדרך היחידה שאני אולי יוכל להביא מה הלך פה, אליסון נעלמה.
אני לבד.
שוב.