נערים – פרק 5

פרק 5
"מתי נעשה הפסקה?" התלוננתי, עכשיו שאני חושב על זה הייתי יכול למצוא את האוצר בלעדיה. הרי יש לי את המפה ואת המפתח ואני היחיד שיכול לפתוח אותה. –"מתי שאני אחליט." היא אמרה בעודה ממשיכה להתבונן במפה הצהובה והקרועה. "אנחנו אמורים למצוא גם את משולש ההוריקן," הזכרתי לה, "אני יודעת." היא אמרה,
"אז למה אנחנו מתקדמים לפי המפה?" זה רק אני? או שהיא באמת מפגרת.
-"כי אנחנו לא זקוקים למשולש ההוריקן הזה." היא אפילו לא הרימה את מבטה מהמפה, רק המשיכה להביט בה. "משהו פה לא הגיוני. סימנתי את העץ הזה לפחות שלוש פעמים עם הסכין, אנחנו הולכים במעגלים." נשענתי על העץ המסומן ועצרתי טיפה לנוח.
"למה אבל?" היא שאלה בעצבנות ודפקה את רגלה בעץ שהיה מולה,
"אולי כי אנחנו צריכים לעשות את מה שדנקלה אמרה לנו לעשות!" הצעתי בהגיוניות, "למצוא את משולש ההוריקן!" הוספתי, היא הביטה בי במבט של 'אני לא הולכת לחפש אותו, לא משנה מה תאמר לי'
"אז קדימה, אחרייך! בוא קדימה תמצא את המשולש הזה. אתה הרי אומר שזה כזה פשוט אבל אתה לא עוצר לחשוב! החיילים של נורגה אחרינו, השדים גם אחרינו, כול מה שיש לנו היא מפה שגורמת לנו ללכת במעגלים וסכין שאמורה להיות המפתח לאוצר שאין לנו מושג איפה הוא בכלל!" היא צעקה, השפלתי את מבטי.
"מה את רוצה שאני אעשה?" אלה המילים היחידות שהצלחתי להוציא מהפה שלי.
"בוא נעשה הפסקה. אנחנו צריכים לחשוב." היא התיישבה והמשיכה להביט על המפה, היא הצביעה על קו שחור, -"אנחנו כאן." היא הסבירה, "היינו אמורים להיתקל כבר במן שביל של עלים כתומים, השביל היה מראה לנו את ההתחלה של הדרך אל האוצר." היא הצביעה על עלה כתוב קטן שהיה מצויר על המפה. "יש סיבה שהשומרת של האוצר ביקשה ממני למצוא אותך ואת משולש ההוריקן,"
"אתה חושב שבגללו אנחנו לא מוצאים את השביל של העלים?" היא תהתה, הנהנתי לחיוב.
"אז איך ידעת איפה למצוא אותי?" שאלה,
"לא יודע, פשוט הלכתי לפי הלב שלי." הסברתי לה, למרות שזה לא בדיוק היה ההסבר המדויק. אתם מבינים, אני הייתי רעב. מאוד רעב. אז התיישבתי על הבר וראיתי אותה. "אז מה הלב שלך אומר עכשיו?" עצמתי את עיניי, ניסיתי להתרכז רק בלמצוא את משולש ההוריקן, מן הבזקים הכו בזיכרונותיי "מקום שומם, בערך כמו מדבר, בקתה רעועה, פיט נורמלק" פקחתי את עיניי מבלי להשים לב שבכלל דיברתי,
"מי זה פיט נורמלק?" שאלתי,
"יש לי ניחוש." היא אמרה והביטה לתוך עיניי. –"משולש ההוריקן."
נקודת מבט פיט נורמלק
"פיט!!" צרחה פילחה את האוויר הלח, צרחה מעצבנת.
"מה אימא?" שאלתי בעודי מטגן את החביתה בשבילה, -"זרקת את הזבל?" היא המשיכה בצעקות המחרידות, הבטתי לצד הפח היה מלא.
"עכשיו אני זורק.. תבדקי מה עם החביתה שלא תישרף." צעקתי בחזרה,
הרמתי את שקית האשפה ופתחתי את הדלת הרעועה שלנו, זרקתי את השקית לפח הירוק הגדול ושלפתי לעבר הפולשים אקדח, הפולשים היו הפעם נער ונערה,
"מי אתם?" הנער נרתע,
"אני ג'ייס, וזו היא אליסון. אנחנו צריכים אותך." הנער דיבר.
"אם זה בשביל מה שאני חושב שזה, אז לא." אמרתי והורדתי את האקדח למטה, התקרבתי אל הדלת אבל אז הנערה דיברה,
"האוצר," עצמתי את עיניי בחוזקה,
"אתה יודע עליו הרבה דברים, אז אתה יודע גם שאתה משולש ההוריקן, ובעזרתך נמצא את האוצר." היא אמרה, "אני לא משולש ההוריקן. תלכי." אמרתי בקרות רוח.
"אני יודע שהמפה הזו מיועדת למצוא את האוצר, אני יודע שג'ייס הוא היחידי שיכול לפתוח את האוצר ואני יודע עוד משהו," אמרתי, -"מה?" שאל ג'ייס,
"המפה מזויפת."