נערים – פרק 3

פרק 3
"בוקר טוב.." הצלחתי להירדם קצת, דנקלה הייתה מעליי וגרמה לי להיבהל, חייכתי כדי לפצות על זה והתיישבתי על הספה, "אז.. מתי אמרת שאתה הולך?" היא שאלה בחוצפה, חייכתי וסומק עלה טיפה. "מתי אני הולך?.. אני הולך ב.." התבלבלתי כבר, הכול היה נראה לי מפחיד ומטושטש,
"אני יודעת מה עשית, אני נותנת לך מחסה ואתה פורץ לי לעליית גג? טיפה חוצפה לא חושב?" היא חייכה חיוך מסתורי, "לא לקחתי סיכון. אז הכנסתי לך חומר בשתייה, כול הילדים האלה היו הילדים החטטנים שבדקו מה יש בחדר." היא אמרה בכעס,
"הם כבר לא ילדים, תני להם לצאת." קמתי מיד מהספה ושלפתי את הפגיון שלהפתעתי לא היה שם, "איפה הפגיון?" שאלתי וניסיתי שלא להתעלף,
"דונמרק דיסנוטר מונטרנג." היא אמרה וקמה מהספה, הפגיון התעופף ממש על הרצפה והניצב שלו נחצה לשניים ונפתחה מפה קטנה שהייתה עטופה בזוהר סגול בהיר כמו דנקלה, המפה נהייתה הרבה יותר גדולה ממה שהייתה נראית בהתחלה,
"דינסטונרג איפוגרנן." היא אמרה שוב באיום והושיטה את ידיה קדימה, המפה נפתחה וממנה יצא אור זהוב שפרץ את התקרה ועלה היישר אל השמיים, שבדיוק חשף את המיקום שלי לחיילים הללו.
מיד המפה נסגרה ויחד איתה האור והיא חזרה אל תוך הניצב של הפגיון. הפגיון חזר לצורתו המקורית והתעופף ישירות לידיים שלי.
"תלך עכשיו, ראית יותר מדיי.." היא אמרה בפחד והיססה אם לומר את משפט זה. –"אני אלך, מיד אחרי שתשחררי את כול האנשים חפים מפשע האלה." אמרתי באומץ והידקתי את אחיזתי בפגיון,
"אתה יודע מה משותף לכול האנשים האלה?" שאלה, נדתי בראשי.
"כולם באו בשביל לקבל מידע." היא הסבירה, את האמת שכבר הרגשתי יותר טוב, כאילו היא הפיגה את החומר שנכנס לתוך מערכת העיכול שלי.
"מידע?" שאלתי,
"מידע על האוצר של הקדמונים, האוצר שיכול להביא כול דבר לפותח אותו." היא הביטה בי וחייכה, "ואתה היית היחיד שלא רצה את האוצר, אתה זה שנועד לפתוח אותו. המפתח הוא הפגיון, המפה היא הדרך אל האוצר. החיילים של נורגה רוצים את האוצר בכדי לקבל שליטה עולמית, המפלצות רוצות את האוצר בכדי להעיר את אדונם, אבל אתה לא רוצה דבר." היא התקרבה אליי בזהירות,
"אני השומרת של האוצר, נועדתי להגן עליו." היא הביטה בי והייתה כבר כמה סנטימטרים בודדים ממני,
"את טועה, אני כן רוצה משהו." השפלתי מבט,
"את אימא שלי," היא קטעה אותי באמצע לאחר שאמרתי את הסיבה, "לא למטרות שליטה במשהו, אלה בשביל למלא את החסר בלב שלך.." היא הניחה את ידה המקומטת על החזה שלי, היא חייכה חיוך מעודד ואמרה
"המילים לפתיחת הפגיון הם דונמרק דיסנוטר מונטרנג, עכשיו רוץ. אם אני מכירה את החיילים של נורגה היטב הם כבר בדרך לכאן." היא הצביעה על הדלת,
"אתה נועדת למצוא את האוצר, תמצא את בעלת הכנפיים, ואת משולש ההוריקן הם ייסעו לך במסע אל האוצר." היא פקדה עליי לרוץ לשם ועשיתי כדבריה, איכשהו האמנתי לכול הסיפור ההזוי הזה ויצאתי היישר אל הדלת, כאשר פתחתי אותה ראיתי יער, אותו יער מאתמול בערב. התחלתי לרוץ ללא שום מטרה או משהו שיראה לי את הדרך אל בעלת הכנפיים או משולש ההוריקן.
אבל דבר אחד אני כן יודע,
אני יודע מה לעשות, עכשיו הכול ברור לי כי לא סתם קיבלתי את הפגיון הזה ופגשתי את דנקלה.
אני אמצא את האוצר, ואחזיר לתחייה את אימי.

נקודת מבט נורגה
"הוא ימצא אותם וביחד הם ימצאו את האוצר." אמרה הזקנה המקומטת, דנקלה, שומרת האוצר. "ואיך את יודעת שאני לא אמצא אותם קודם?" שאלתי,
"כי את מפחדת להוציא את האף שלך לבחוץ, לא משנה כמה את אומרת שאת חזקה, את מפחדת ללכלך את הידיים אז את נותנת לחיילים של לעשות את זה. ולכן את לא תמצאי אותו אף פעם." סימנתי לשומר להחזיק אותה חזק יותר, "אני אראה לך.." אמרתי, העוזר שלי הושיט לי פגיון ונעצתי אותו בליבה 3 פעמים.