נסתרים : פרק 7

היה איזשהו דממה מפחידה כזאת של כמה דקות, אולי בשביל לעכל את מה שקרה. זה מוזר שבהתחלה ג'ק היה מאוד רגוע די מתלהב מכל הרעיון הזה שיש לנו משהו שיש רק לשנינו, או לפחות לנו. מי יודע אילו אנשים יש בחוץ. המחשבה הזאת התרוצצה לי בראש: איזה איש שאני מכירה יכול להיות בעל כוחות שכאלה? עד שג'ק קטע אותה "בואי נחזור." הוא התנגש בי והמשיך ללכת, כאילו שאני לא שם. אני מתארת לעצמי איך אימא שלו שורדת דבר כזה כל יום. התחלתי לצמצם את הפער שהיה בנינו ( בערך כ-10 מטרים) . אז הגעתי אל גבו "סליחה?! מה זה צריך להיות?" הוא לא ענה אז המשכתי לדבר "אתה פשוט ממשיך ללכת כאילו לא קרה כלום? " הוא המשיך ללכת, התעלם מדברי "אני שונאת כשאתה עושה את זה, בורח בלי הסברים אפילו שאתה יודע לא פחות ממה שאני יודעת מהמצב." פתאום החיוך הקטן מהריתוק נפרש על פניו, אבל הוא המשיך לשתוק ועכשיו חיוך גדול ורחב שחושף שיניים היה על פרצופו "ואני שונא שאת מתכחשת לכל דבר שאף פעם לא זורמת ' אוי ג'ק אני לא מאמינה שתהיה בלתי נראה כמוני-" הוא חיכה את קולי בקול צייצני וגבוה "כי אתה כל דביל, אתה כזה טיפשון ." התחלתי להתפרץ בצחוק ואז הוא התחיל לחקות את הצחוק שלי וצחקתי עוד יותר חזק עד שכאבה לי הבטן. "ואני שונאת שאתה מסבך אותי בצרות, לא יכולת לפנות למישהי אחרת?"
"את נראית לי מעניינת מהשאר, אני לא מכיר הרבה בנות שמתלהבות מפיזיקה, זה עושה לי את זה. "
"אח! אתה מגעיל אותי מרגע לרגע." שמתי לב שנהינו קרובים יותר מלפני חמש דקות.
נהייתה שתיקה מביכה והמשכנו ללכת כאילו לא קרה כלום עד שהפרתי אותה "אתה חושד בעוד מישהו שיש לו את זה?"
"כן. אני חושב על טובי."
"טובי?"
"כן, בשיעור ספורט במלתחות כשלא היה אף אחד חוץ ממנו, או שלפחות הוא חשב ככה, הוא כמעט גרם לטורנדו שלם שם ובבית שלו כשהייתי אצלו קרה משהו דומה לשם אך מפיו יצא פשוט סופה שלמה." הוא הסביר את זה עם עיניים פעורות. אפשר להבין אותו כי גם אני בדיוק ככה, אני רוצה להבין מה קורה פה. ככל שאני מגלה יותר, אני נשארת עם יותר שאלות. "אז נבדוק את זה מחר?"
"איך?" עצמתי את עיני במהירות ונהייתי בלתי נראית וישר חזרתי "נכון, שכחתי מזה." זה סגור, מחר אנחנו הולכים לבדוק את טובי.

יום למחרת, כשראיתי את ג'ולי, ראיתי שהיא השתנתה. כבר לא היה לה שיער ארוך עד לגב התחתון, עכשיו הוא נשק לכתפיה כאשר הקצוות היו צבועים בכחול עדין וסגול. היא לבשה את הטוניקה המוכרת שלה (לפני שהצטרפה למעודדות), טייץ שחור שמעליו ג'ינס קצר ונעלים דמויות ספורט גבוהות ושחורות ובידיה שני אלבומיה האהובים של panic! at the disco, the killers. התגעגתי למראה הזה של ג'ולי. היא הייתה כל כך עסוקה בנבחרת עד שהיא שכחה מעצמה, עכשיו שהיא סוף סוף הפסיקה להיות הזנב של אחרים והיא עומדת על שלה, אני יכולה לנשום לרווחה להרגיש איך הכל הולך להיות בסדר, איכשהו ושום כוח על טבעי ומעודדות מעצבנות לא יתקלו בדרכי.
"הייי!" ג'ולי רצה אלי וחיבקה אותי חזק מאחור, אולי אפילו יותר מדי ואני בתשובה חיבקתי אותה חזרה. "היי, מה קורה?" נאחזתי במקום שבו ג'ולי מחצה אותי לפני כמה שניות "לא יכול להיות טוב יותר!" ג'ולי אמרה תוך כדי שהגומה שלה התחילה להתבלט. "איזה שיעור יש לנו עכשיו? אני-אן" אני-אן? כינוי מוזר אם תשאלו אותי "כלכלת בית." "אה נכון, ואיפה זה?" "את לא יודעת? אנחנו לומדים כבר 3 שנים באותו מקום." קימטתי את מצחי והצבעתי לעבר הכיתה "נכון, נכון איזה סתומה אני." ראיתי שבמקום עיניה הכחולות היה לה צבע עיניים שחור ומוזר, שבכלל לא נראה בו האישון, רק עיגול שחור וגדול, היה להם מבט מת ומלחיץ. לג'ולי יש הרבה עדשות מגע צבעוניות כדי להתאים את צבע העיניים לבגדים, אך מעולם לא ראיתי את העדשות האלה.