נסתרים : פרק 5

היה דבר אחד שלא הבנתי: למה שרון התנפלה על ג'ולי באולם. הייתי חייבת לבדוק זאת אצל שרה. הלכתי לשירותים של הבנות, היא חייבת להיות שם. נכנסתי אל השירותים וכצפוי מצאתי אותה, אך זה נראה כאילו היא חכתה שאבוא ואטיף לה מוסר, ידעתי שאני חייבת להיות רגועה כשאני עושה זאת, שהיא לא תקבל מה שהיא רוצה, אבל זה היה די מוזר לא לכעוס עליה ולפוצץ לה את הפרצוף כשהיא כמעט גרמה לחברה שלי לאבד חצי מהלסת התחתונה. "מה היה כתוב בפתק?"
"איזה פתק? על מה את מדברת?" היא אמרה בהתגרות "אה, את מדברת על הפתק שגרם לפנים של החברה שלך להתפוצץ?"
"מה היה כתוב בו?" קולי נהיה רם יותר. היא התחילה להתהלך בשירותים בעוד עקביה מכים ברצפה בחוזקה, מחזיקה בשתי אצבעותיה בפתק ששלפה מכיסה ופניי התחילו להאדים מכעס. ברקע שמעתי טיפות זולגות מהברז אל הכיור. אחרי שסיימה להתהלך בשירותים כמו פרימדונה היא התקרבה אלי ודחפה את הפתק אל פרצופי, ניסיתי לקחת אותו ובהתגרות היא הרחיקה אותו ואז הושיטה אותו, טיפות הברז נהיו כבדות יותר וטיפטפו יותר,שמעתי הורדה של מים באסלה אפילו שלא היה אף אחד ממני ומשרה. לקחתי את הפתק ופתחתי אותו, היה כתוב:

'שרון עשתה את זה' ופה נפל האסימון ולפני שהספקתי להגיד משהו, שרה קטעה אותי "איך יכולת להיות כל כך מטומטמת. נראה לך שאני אעביר פתק עלוב מבלי להוסיף קצת פלפל לאווירה? אז טעית…" היא התרחקה ממני ונשענה על הכיור ופתאום מכל הכיורים והאסלות השפריצו מטר חזק של מים. צרחה רמה וגבוהה מפיה של שרה פילחה את האוויר (ואת אוזני). ניסיתי לסגור את הברזים אך לשווא. גובה המים כבר היה מעל ברכיי, שרה מעדה והחליקה מנעלי העקב שלה וחולצתה הלבנה נהייתה שקופה לגמרי ושערה איבד את המחליק שלה והוא נהיה דליל ורטוב, היא צרחה שנית למראה הרטוב שלה וגובה המים כבר היה מעט מתחת לחזה, הצרחה שפלטה שרה עדיין התנגנה באוויר עד שכיסיתי את פיה. החלטתי לשחות אל הדלת. גובה המים כבר כמעט עובר את סנטרי. הגעתי אל הדלת ופתחתי אותה, המים דחפו אותנו אל מחוץ לדלת ונדחפתי אל הקיר ממולי. שרה הייתה מכופפת על ברכיה כשהיא משתעלת מהמים שחנקו אותה ״את הולכת לספר על זה לאף אחד, נכון?״ כעס אכל את ליבי, רק לפני מספר דקות היא אמרה עד כמה טיפשה הייתי כשסמכתי עליה ועכשיו היא רוצה שאעזור לה ״איזה סיבה יש לי?״ פניה הראו מבט של כניעה, מתפללת בליבה שלא אגיד כלום ״בבקשה, אני אעשה הכל, אם שרון תדע שהסתובבתי פה היא תהרוג אותי.״ דווקא הרגשתי סוג של שעשוע, היא השפוטה שלי עכשיו והיא זאת שבפחד ״ אוקיי, אבל בתנאי שאת ושרון עוזבות אותי ואת החברים שלי במנוחה.״ היא הנהנה בצייתנות והלכה משם בביטחון בלי לשים לב שדרך חולצתה הלבנה והרטובה אפשר לראות את כל החזה שלה.

דבר שני שהיה עלי לעשות הוא לגלות דבר או שניים על ג׳ק רוביין ולמזלי, או יותר נכון לצערי הגיעה שעת הריתוק. ג׳ק כבר ישב שם וקרא ספר שהיה על כולם לקרוא בריתוק ואז הוא שם לב שעמדתי שם מולו "אז הנה הפעם השלישית וחצי שאנחנו ביחד."
"שלישית. רק שלישית, אני יכולה לשבת פה?" סימנתי לו את המקום לידו עם בקבוק המים שלי.
"ברור." התיישבתי בכיסא ומר בוילבסקי הניח את הספר על שולחני. ידעתי בדיוק מה אני הולכת לעשות בתוספת בקבוק מים. אני לא צמאה למים, רק לתשובות. "טוב, אני מבין שכולכם יודעים למה אתם פה. אתם תקראו את הספר שנמצא אצל כל אחד מכם על השולחן. אני מצפה מכולכם להיות בשקט אם אינכם רוצים להיות פה במשך כל השנה." דבר אחד שלא כל כך קשור שחשוב לציין: מר בוילבסקי הוא המורה האהוב עלי מכל המורים בבית הספר, ונראה לי שגם הוא לא מתעב אותי כמו מי שיושב חוץ ממני בחדר הזה. נשענתי עם מרפקיי על השולחן וכיסיתי את הסר עם פניי, תנוחת הקריאה הרגילה שלי. מדי פעם הסתכלתי על ג'ק כדי לדעת מתי התוכנית תתחיל. הרעיון הוא שאני אשפוך על ג'ק "בטעות" את המים ואם הוא יתחשמל או יחשמל משהו אז צדקתי נכון, הוא בעל כוחות חשמליים אפילו שאני לא בטוחה מה זה אומר לגביו. פתחתי את המים ולגמתי ממנו שלוש לגימות והנחתי אותו על הקצה כאשר הוא היה פתוח. עשיתי זאת כמה פעמים עד שלאחר כמה פעמים דחפתי אותו קצת והוא נפל. "אוי אני כל כך מצטרת!" לא קורה כלום, בחורה שהייתה לידי הביאה לי נייר "זה בסדר אני אנקה את זה." התקרבתי מעט אל ג'ק וראיתי שהמים נשפכו ישירות על המפשעה שלו הבטתי בו הוא הרים גבה וחיוך מפתה ושובב עלה על פניו "דפוק" מלמלתי ותחבתי את ראשי בספר, נמאס לי, אם אני לא אוכל לגלות כאן, איפה עוד אני אגלה? ורעיון עלה למוחי. אני הולכת לעקוב אחריו לביתו כשאני בלתי נראית.

הפעמון צלצל ויצאתי מכיתת הריתוק ג'ק מיהר לצאת מהכיתה מהליכה מהירה כשהתיק השחור והמרופט שלו על כתפו וכמעט נופל. זה נראה כאילו הוא לא היחיד ששם לב לתקריות המוזרות ביום הראשון של הסמסטר. הלכתי בערך כחמישה מטרים מאחוריו. שנינו כבר היינו מחוץ למבנה בית הספר וראיתי שכל התלמידים האחרים שהיו בריתוק כבר יצאו מהחניה, מה שהשאיר אותי ואת ג'ק לבד כשהוא נמצא לפני לא מודע שאני מאחוריו. עצמתי את עיני ואמרתי לעצמי 'אני בלתי נראית, אני בלתי נראית, אני בלתי נראית' פקחתי עיני וראיתי לידי שלולית. התקופפתי וראיתי שהצלחתי.יופי. התחלתי ללכת בקצבו בצעדים קלים כדי שלא ישמע אותי. אנחנו עוברים שני רחובות ישר ואז פונה שמאלה, בסוף הרחוה הוא פונה ימינה. זה מוזר, זאת הדרך שאני שבה אני חוזרת הביתה. הוא מנסה לפרוץ לבית שלי? הוא הגיע לרחוב שבו אני גרה ועכשיו הוא הולך במדרכה לבית שלי אבל הוא עובר את הכביש למדרכה ממול ואז הוא נכנס לבית שנמצא מול הבית שלי שלידו שלט "נמכר" ואני מבינה שהוא שכן שלי. אני נכנסת איתו אל הבית כדי שזה לא יראה מוזר אם הדלת תיפתח שנית ואין שם אף אחד. אישה שנראית בגילה של אימי נמצאת שם במטבח ושוטפת כלים והסקתי מכך שזאת אימו. היא הייתה בעלת שיער גלי ארוך ושחור ועיניים אפורות הזהות לאלו של ג'ק. "היי אימא" אימו הסתובבה "היי מתוק, איך היה בבית הספר?"
"היה בסדר."
"קיבלתי שיחה מהמנהל שקיבלת היום ריתוק, אף פעם לא קיבלת ריתוק בעבר."
כן, סליחה זה לא יקרה שוב." היא התקרבה אליו "אתה מאוד חיוור, משהו קרה?" היא בחנה את פניו. "כן, הכל בסדר אימא אני חי." הוא צחק ועלה במדרגות לחדרו "אבא חוזר היום בשמונה וארוחה עוד חצי שעה." הוא כבר לא הקשיב לה ונכנס לחדרו. חדרו היה צבוע בצבע כחול כהה, בפינה ליד המיטה היו משחקי וידיאו ושלט אקס בוקס, חדרו היה מעט מבולגן, היה לו חלון בדרכו יכולתי לראות את חלון החדר שלי וגועל עבר בגופי. מה אם הוא עקב אחרי דרך החלון או יותר גרוע הוא הציץ בי כשהחלפתי בגדים? איכס "סוטה דפוק!" בטעות פלטתי, אך הוא לא שם לב. הוא זרק את התיק השחור שלו ליד הארון ושמתי לב שלבש כפפות ועדיין לא הוריד אותן. פתאום הוא נאנק מעט מכאב ואז הוא הוריד את כפפותיו והחזיק את ידו מכאב. "אימא, את יכולה להביא לי קרח?" נבהלתי רק שלא תבוא לפה. "חמוד אני עסוקה, תיקח בכוחות עצמך."
"את לא מבינה זה מצב חי-" ופתאום ניצוץ קל של ברק עף מידו "שיט!" הוא סגר במהרה את הדלת וניצוץ גדול יותר עף מידו הוא חיפש את הכפפות אך הן נעלמומאיפה שזרק אותן ואז ברק ענק מידיו העיף אותו לקיר. פלטתי צרחה רמה ונפלתי מרגליי, הסתכלתי על כפות ידי והן היו נראות מה אני עושה? הוא יראה אותי!
"אן?! מה את עושה פה?"