נסתרים : פרק 3

'נו, באמת' חשבתי לעצמי, הסתבכתי בצרות בגלל בחור שרגע נעלם, מה שמסבך אותי בעוד יותר צרות. "ג'ק?" הסתכלתי סביבי, הוא לא כאן. "ג'ק, זה לא מצחיק," התחלתי לצעוד במסדרון הרחב "אנחנו נלך לשם ונסביר שזאת הייתה טעות, הכל יהיה בסדר." שום תשובה. אני ממשיכה ללכת. הגעתי לפנייה במסדרון ופתאום, נורה נשרפת וניצוצות עפים אחריה, פניתי לצד שמאל, איפה שנמצא חדר המנהל, עוד שתי נורות נשרפות, מה קורה כאן?! פתאום צללית של בו אדם רודף אחרי, התחלתי לרוץ. עוד נורה נשרפת, הגברתי מהירות, ועוד נורה נשרפת, ועוד אחת, ועוד אחת, ואז הנורה האחרונה נשרפת, ואני רואה חושך מוחלט. החלקתי מהריצה ונפלתי. ואז הרגשתי משהו חזק הולם בי ואיבדתי את ההכרה.

"מה, מה קורה כאן…" התמונה התחילה להתבהר, והבנתי שאני בחדר האחות, המנהל עומד בכניסה, וג'ק יושב לידי וצופה בי. "אנה לרדון, את בסדר?" שאל המנהל "כן, אני בסדר אבל למה אני פה?"
"ג'ק רוביין מצא אותך מעולפת במסדרון ליד המשרד שלי. אני הייתי בישיבה אך מהר מאוד מצאתי אתכם."
"אנחנו יכולים ללכת?" שאל ג'ק. רק עכשיו הבנתי עד כמה קולו נמוך ושקט "כן, אבל עדיין יש לכם ריתוק עד השעה 16:00, מר רוביין, זה שהצלת נערה במצוקה לא אומר שתתחמק כל כך בקלות מעונש." הוא חייך ויצא. "אוי, כמה חבל" ג'ק אמר בציניות. עד השעה 16:00 אז אולי אני לא אקבל את התשלום שרון תביא לי. אבל היה כאן משהו מוזר, מי היה האיש שרדף אחרי? מה הכה בי כל כך חזק? מה קרה כשהייתי מעולפת?

תקשיבי, אני לא יכולה לעשות את העסקה עם שרון, קיבלתי ריתוק עד 16:00." אני וג'ולי הלכנו לקפיטריה. "לא, את חייבת לצאת משם, שרון תהרוג אותך!"
"למה את כל כך דואגת, זה לא קשור אליך."
"היא אמרה לי היום באימון של המעודדות, שאם את לא תעשי את זה, היא תשרוף את המכונית שלי!" במכונית של ג'ולי היה הכל, הספרים שלה ושלי, השקי שינה, האלבומים של ג'ולי, בגדים, יכלנו לגור שם אם רצינו, אבל גם היומן שלי שם. זה לא יומן רגיל, זו מחברת שכתבתי בה כל יום מאז הברק, על הכוחות המוזרים שלי, על כל דבר שהיה נראה לי חשוד לגבי, אם מישהו ימצא את זה, אני אשלח לבית משוגעים, אין אפשרות אחרת.וזה די מפחיד, אם שרון אומרת משהו, היא עושה אותו.
"אני אראה מה אוכל לעשות."
"יופי." הייתה שתיקה מביכה בינינו.
"אז זה מי שהציל אותך?" פתאום שמתי לב שמאחורי גבה של ג'ולי אני רואה את ג'ק יושב עם טובי, בחור בלונדיני שלומד איתי ועם ג'ולי בשיעור ההיסטוריה , וג'ק מסתכל עלי. גלגלתי את עיני "הוא רק גרר אותי לחדר האחות."
"רק? הוא לא נראה בחור של רק." התחלנו לצחוק.
"עדיין, לא מגיעה לא תודה?"
"כן, ברור" אבל לא רציתי להגיד תודה. רציתי את האמת, נראה לי שהוא אחרי להפסקת החשמל המאוד "מקרית" הזאת. ניגשתי אליו "אני יכולה לדבר איתך?"
"כן " משכתי אותו מחוץ לקפטריה לפינה. "מה קרה שם?"
"לא קרה שם כלום."
"אל תשקר לי, ג'ק" התחלתי לכעוס. למה נראה לו שהוא מסבך אותי בצרות, נעלם פתאום בלי שום סיבה ואומר לי על זה 'כלום'.
" את מאוד יפה כשאת כועסת ." הסמקתי, לא יכולתי לשלוט בזה.
"אני רוצה לדעת מה קרה."
"את התעלפת, אולי לא אכלת מספיק."
"אתה תהיה האחרון שידאג למה שאני אוכלת, אל תדאג. אני רוצה לדעת לגבי ההפסקת חשמל" הוא התחיל לצחוק "אף פעם בחיים שלך לא ראית הפסקת חשמל?"
"נורא מצחיק, אבל זה לא נראה לי כמו הפסקת חשמל רגילה, ומי האיש שרדף אחרי?"
פניו פתאום התקדרו ועיניו היו מבוהלות "אל תדאגי, זה בסדר."
"זה לא נראה ככה."