נסיכה!- חלק א
היה היה פעם נערה שהיתה הבת של מלך לובלייה-ארץ איי שם, במאדים
הנערה בגלל שהייתה הבת של המלך היה לה כל שרצתה!
ובגלל שהיה לה כסף ומלא משרתות כדי שיטפלו בה, היתה נערה הכי יפה בלובלייה
היה לה שיער מתולתל אך בגלל ההחלקה הקבועה שעשתה היה לה שיער חלק ועומד כקוצים…
עניי דבש עמוקות, עור בהיר כשמש
וגוף רזה.. אבל לא רזה מידיי!
באותו יום קמה עם שחר,
הרגישה טוב מתמיד!
כשיצאה מחדרה, אחרי שציחצחה שיניים והברישה את שערה, המשרתת האהובה עלייה חיכתה לה מחוץ לדלת עם שמלה מיוחדת, ורודה-לבנה.
הייתה זאת שמלה חגיגית, השמלה שהכי אהבה!
-בכל זאת זה היום הולדת שלי, הכל צריך להיות מושלם!- חשבה לעצמה
המשרתת הובילה אותה לחדר ההלבשה שלה, הלבישה וסידרה אותה הכי יפה שיכלה…
אחרי שהייתה מושלמת, אחרי שאיפרו אותה ובחרו לה את הנעליים הכי יפות בממלכה יצאה הנסיכה לארמון, לאביה
וברוב תמימותה חשבה שזכר…
שזכר את יום הולדתה ה-16,
הכל כך חשוב!
ה-סוויט סיקסטין!!
היא ירדה לאולם הגדול שבו תמיד פשוטי העם פוגשים את אביה, ומתייעצים איתו!
כי ידעה שהוא שם…
״היי ילדה!, מה מביא אותך לכאן?״ שאל
״היי אבא! בוקר טוב!״ אמרה מחייכת, מחכה שישאל למה היום היא שמחה מתמיד… כי ידעה כבר ששכח!
ניסתה לתת לו סימנים… אך לא קלט.
הגיע כבר הערב,
וחוץ מארוחת ערב ״משפחתית״ שאביה ארגן לא היה שום דבר מיוחד- וגם המשפחתית לא היתה כל כך משפחתית…
אביה הזמין רק את הדוד הקרוב, שממש נהיה כבר כמו בן בית.. יותר נכון ״ארמון״.
סופיה שאלה את המשרתת עם היא יכולה להוציא את הכלבה של הארמון לטיול על החוף, המשרתת האחראית עליה התלבטה קצת, כי בכל-זאת היתה זו שעה מאוחרת -בגלל היותה ילדת שמנת וילדת צמר גפן… שמורה מכל משמר, השעה שמונה-תשע בלילה היתה שעה ממש מאוחרת ליציאה-
בסופה של סדרת תחנונים המשרתת האחראית עליה הסכימה…
סופיה אהבה את הטיולים על החוף.. ללכת לאט, עם הרוח לכיוון הפנים -כדי ששיערה לא התבלגן-, ואז לרוץ עם הכלבה הצעירה והמלאת אנרגיות שמעבירה אליה באופן קסום את האנרגיות שלה, ואז שוב ללכת לאט ולחשוב על דברים..
רק שהפעם חשבה על משהו יותר עמוק -איך אבי יכל לשכוח את יומולדתה של ביתו היחידה?, וזה לא שלא יכל לעשות איזה מסיבה.. אפילו הכי קטנה! יזמין את בני גילי בארץ הזאת!- התעצבנה על אביה!
באמצע הדרך עצרה והרימה את לילה-כלבת הארמון והתחילה להתנהג כמו משוגעת! ממש לא כמו בת המלך…
והתחילה לדבר ללילה ״אוף!!״ והתחילה לטלטל אותה קלות.. ״אני לא יכולה איתו!!! איך הוא יכל??? תעני לי!!!״ בעודה מחכה לתשובה לילה התחילה לילל,
״מצטערת״ אמרה בעודה מורידה אותה לארץ…
כפיצוי על שיגעונה התחילה לרוץ איתה מהחוף אל הארמון, כדי שתשחרר איתה אנרגיות.
סופיה הרגישה שהריצה מרגיעה גם אותה באיזשהו מקום…
כשהגיע לפתח הארמון שתי שומרים פתחו לה את הדלתות(הדלת היתה מחולקת לשתי חלקים) ,שומר בכל חצי דלת כבדה ואדומה עתיקה,
סופיה הרימה את לילה והלכה הליכה מהירה אל חדרה בתקווה למצוא משרתת כדי להיפטר מלילה!
בסוף ממש ליד דלת חדרה הורודה ראתה משרתת שבקושי מכירה, היא חשבה שקוראים לה דיזלי,
סופיה ברוב חוצפתה וכעסיה המתפרצים דחפה את לילה אל המשרתת וברחה לחדרה, הורידה את שמלתה ואיפורה ונשארה עם השורט והגופיה המגוחחים שהיו לה מתחת לשמלה…
קפצה למיטה, משתחלת בין המזרון לפוך הענק,
-אם יהיה לי ילד/ה אני תמיד אחגוג לו/לה יום הולדת!! ואני אף פעם לא אשכח!- חשבה לעצמה,
כל מי שהכיר את סופיה (שזה כמעט אף-אחד) ידע שאין דבר בעולם שסופיה רוצה יותר מילדים..
אומנם היתה רק בת 16 (בדיוק) אבל הייתה בוגרת לגילה במחשבותיה וחלומותיה!
תגובות (1)
אני לא ממשיכה…
אין קוראים!