נסיכה במסווה- פרק שני

כולנו פחדנו.
צללתי לתוך המפל ועליתי למעלה לכיוון הכניסה.
הצצתי מהמפל, בתקווה שלא יראה אותי, והסתכלתי עליו.
עם הוא היה שומר של אבי, אז אני בחיים לא ראיתי אותו.
לפי דעתי הוא היה סתם איזה מבקר שטעה בדרך.
אבל איך הוא מצא את המקום הזה ? המקום שלי שמור כלכך טוב, שרק מי שמכיר את המקום.
יצאתי בשקט בשקט מהמים והתחבאתי בשיחים (כדי לראות אותו מזווית נוחה יותר).
הוא היה גבוה, עם שיער שטני וקצר. על חזהו נחה משקפת ענקית בצבע שחור בהיר (כנראה הוא חוקר כלשהו. אז בעצם הוא כן הגיע לפה בטעות. אני כבר מבולבלת)
הוא לבש מכנסי חאקי קצרים, ושורט חום. על אפיו נחו זוג משקפיים קטנים בצבע ירוק כהה.
"מי אתה ?" יצאתי אליו והוא נבהל וקפץ אחורה.
"אני החוקר אוסטין בלינר, ואני חוקר טבע." אמר ולחץ את ידי.
"ומי את, עם יורשה לי לשאול" אמר מה שמו ההוא.
"קוראים לי…" אני לא יגיד לו את שמי האמיתי. אני ישקר לו. "לין. המקום הזה שלי והוא סודי. אני לא יודעת איך הגעת לכאן החוקר מה שמו, אבל אני מצווה שתעזוב." אמרתי בקול תקיף.
"מה קרה ? למה את כזאת תקיפה ? אני בסך הכל רוצה לחקור קצת את המקום הזה." ענה לי המה שמו הזה.
"לא שמעת אותי ? המקום הזה סודי. תעזוב. מיד. אחרת התוצאות יהיו קשות." אמרתי בטון התקיף היותר שיכולתי לגייס. האיש הזה מתחיל לעצבן אותי.
החיפושיות הצהובות החלו להתאסף לידי. מתחתי הגיעו גם הבואשי-חתול שהריחו את הזר שפרץ לנו הביתה.
"תקשיבי, אני לא אפגע בכלום, רק רוצה לחקור קצת את המקום המדהים הז…"
"אתה. עוזב. עכשיו. גם אם זה אומר בכוח." האיש הזה מתחיל לעלות לי על העצבים ועוד רגע אני עומדת להתפוצץ.
"אבל…"
"עכשיו."
אב…"
לך."
"אב…"
"תגיד אתה רוצה מכות ?"
"לא ממש…"
"אז לך ועכשיו."
והוא יצא.
"אוקיי קטנות שלי" אמרתי לחיפושיות. "מה אנחנו עושות כדי שעוד אנשים לא יפרצו לנו הביתה ? עם אחד הגיע, כנראה שיהיו גם עוד."
"בזז בזז בזז בזזזזז" ענתה לי החיפושית הכי קרובה לאוזן שלי.
"למישהו יש עוד רעיונות ?" שאלתי.
"בזי בזזי בזזי בזזזזזזזי " ענתה לי אחרת.
"תעשו הגרלה." אמרתי בהחלטיות.
בזז ניצחה.
התוכנית היא כזאת :